רע"א 1705/08 אחמד עבדלטיף גזאוי נ. תחסין מחיי -אלדין ואח'

לפני בקשה להגדלת סכום העירבון, שנקבע לסך של 15,000 ₪.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. ברקע הדברים, מצוי סכסוך בקשר לחלקת קרקע בטמרה (להלן: החלקה ) המצויה בבעלות המשיבים, אך בהחזקת המבקש. ההליכים בין הצדדים נמשכים שנים ארוכות וראשיתם בתביעה לסילוק יד שהגישו המשיבים בבית משפט השלום בחיפה. בתום דיון בשלוש ערכאות פסק בית המשפט העליון כי המבקש אינו בגדר דייר מוגן בחלקה ולכן עליו לפנותה. הדיון הוחזר לבית משפט השלום על מנת לפסוק בסוגיית הפיצוי המגיע למבקש בגין הפינוי. בית משפט השלום קבע כי אין מקום להידרש, במסגרת ההליך שבפניו, לטענת הקיזוז של המשיבים, וקבע כי על המבקש לפנות את החלקה, בכפוף לכך שהמשיבים ישלמו לו סכום של 437,668 ₪. בית משפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבים בקובעו כי היה על בית משפט השלום לדון בטענת הקיזוז. כנגד קביעה זו מופנית ה בקשה לרשות ערעור.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להגדלת עירבון לסך של 30,000 ₪ להידחות. סכום העירבון שנקבע משקף את גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנידון וזאת בהתחשב בהיקפו של ההליך, במידת מורכבותו, במספר המשיבים, בהוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא ובשיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך ייכשל. יש לזכור בהקשר זה כי ההליך שבכותרת הוא בקשה לרשות ערעור ולא ערעור בזכות, על כל המשתמע מכך לעניין היקף הדיון הצפוי. אמנם יש ליתן משקל גם לשווי של הסכסוך נשוא ההליך, אך בשים לב לכלל נסיבות העניין, לא שוכנעתי כי הדבר מחייב הגדלה של סכום העירבון. אשר לטענת המשיבים לפיה המבקש הוא הגורם להתמשכות ההליכים, נראה כי האשם בעניין זה אינו רובץ אך לפתחו של המבקש. גם הטענה כי המבקש לא פרע את החיוב בהוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא אינה מצדיקה היעתרות לבקשה, שכן אין תכליתו של העירבון לשמש כלי לאכיפת חיובים שהושתו על יוזם ההליך בבית המשפט קמא. תכליתו היא להבטיח את גביית ההוצאות בדרך נוחה בהליך דנן. במצב דברים זה, לא מצאתי טעם המצדיק הגדלת סכום העירבון והעמדתו על סכום גבוה מן המקובל בהליכים מסוג זה.

הבקשה נדחית. הטיפול בהליך יימשך כסדרו.