ע"א 362/03 אמדר חברה לפיתוח עירוני סבע"מ נ. בנק לפיתוח תעשיה בישראל בע"

בפניי בקשה להורות על חילוט ערבון שהופקד על ידי המערערים.

1.הפקדת הערבון נעשתה על מנת להבטיח נזקים כתוצאה מצו שניתן לעיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי עד למתן פסק דין בערעור. משנדחה הערעור שבכותרת, הוגשה הבקשה שבפניי. לטענת המשיב 1, בשל עיכוב הביצוע נגרמו לו נזקים שונים, אשר במרכזם הצטברות רבית במהלך תקופת עיכוב הביצוע, וכן הוצאות דמי ניהול ותשלומי ארנונה ומים.

2.בכתבי הטענות של הצדדים ובדיון בפניי עלו טענות שונות. בין היתר, נטען כי כלל לא נגרם למבקשי החילוט נזק, וכי הנזק הנטען לא הוכח כדבעי. עניין הוכחת הנזק אמנם מעורר סימני שאלה שונים. בין היתר, ניתן לפקפק האם הוכח שיעור הרבית ההסכמי שחל על חשבון החברה המערערת בתקופה הרלוונטית, הוא הנזק העיקרי הנטען.

3.בהקשר זה יצויין, כי במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו ההכרעה בבקשת החילוט תינתן על יסוד החומר שבפניי, ועל יסודו בלבד. עוד יצויין, כי אחרי כן הוגשה בקשה של מבקשי החילוט לחזור בהם מן ההסדר הדיוני, לנוכח עובדות שלטענתם התגלו לאחר הדיון, ואשר מהן עולה האפשרות כי בשל חיובי מס אפשריים של החברה לא יהא בסכום שנתקבל ממימכר הדירות השנויות במחלוקת כדי לכסות את מלוא סכום החוב.

השאלה האם בהינתן הסכום שנתקבל ממימכר הדירות נגרם נזק למבקשי החילוט אם לאו, מעוררת במקרה זה קושי. לצד אמירות מצד מבקשי החילוט התומכות בטענה כי הסכום האמור מכסה גם את הנזקים הנטענים על ידיהם, הרי שאין בתשתית שהונחה כדי להסיר ספק לעניין זה, במיוחד נוכח הנתונים המובאים בבקשה לשיחרור מן ההסדר הדיוני. נתונים אלה מעלים אפשרות, אותה לא ניתן לשלול, כי נוצרה חבות כלפי רשויות המס. אין בידי לקבוע קביעה מושכלת לגבי חבות אפשרית כזו או היקפה. במצב זה איני סבור כי ניתן לדחות את בקשת החילוט על יסוד קביעה כי יש בסכום האמור כדי לכסות את הנזקים נשוא בקשת החילוט. ברם, בכך אין כדי להביא לקבלת הבקשה, נוכח התפתחויות שאירעו בעקבות ובשל עיכוב הביצוע. אבהיר את דבריי.

4.הבקשה לחילוט מבוססת על השתלשלות העובדות הבאה. במרכז ההליך מצויות 11 דירות בפרוייקט באילת, מגדלי אמדר שמו, שבית המשפט המחוזי אישר לכונס הכנסים של החברה המערערת לפעול למכירתן של הדירות. ביום 12.2.03 החליט בית משפט זה על עיכוב הליכי המכר, ובלבד שהמערערים יפקידו בבית המשפט ערבויות בנקאיות אוטונומיות, מהן ערבות בסך של 1.5 מליון ₪ לצורך "פיצוי המשיב (הבנק לפיתוח התעשיה בע"מ – ע.ש.) על הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מן העיכוב".

מן הבקשה שבפניי עולה כי ביום 14.1.03 פורסמה הזמנה להציע הצעות לרכישת הדירות. נקבע כי יש להציע את ההצעות עד ליום 13.2.03. בבקשה שבפניי נטען, כי עד למועד מתן הצו לעיכוב ביצוע הגיעו למשרדי כונס הנכסים של החברה המערערת מספר הצעות. אחת מההצעות היתה, לפי הטענה, על סך של 12,600,000 ₪.

ברם, מתברר כי בפועל, לאחר שפג צו עיכוב היציאה, נמכרו הדירות במחיר של 13.45 מליון ₪, היינו – מחיר המשקף תוספת של 850,000 ₪ ביחס לסכום שהוצע עובר למתן ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע המכר. סכום זה הושג לאחר שביום 16.6.03 הגיעו למשרד הכונס שתי הצעות נוספות לרכישת הדירות, ולאחר שנערך באותו יום הליך של התמחרות במשרדי הכונס.

5.במצב זה, אני סבור כי עיכוב הביצוע לא גרם לנזק הנטען בבקשה לחילוט שבפניי. עיקרון היסוד הוא, כי יש מקום לחילוט הערבון, כולו או מקצתו, אם, ורק אם, גרם עיכוב הביצוע לנזק, היינו – הוכח קיומו של נזק, אשר קיים קשר סיבתי בינו לבין עיכוב הביצוע. בהקשר קרוב צויין בע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון , פ"ד נא(1) 68, כי:

"נקודת המוצא היא, כי מקום בו הסב מעשה עוולה לניזוק נזק ותועלת גם יחד, יהיה הניזוק זכאי לפיצוי בגובה הנזק שנגרם, לאחר שקוזזה ממנו התועלת שהופקה ממעשה העוולה.... הניזוק זכאי אך ורק לפיצוי אשר מטרתו להחזירו למצב בו היה אלמלא העוולה. אם, בסופו של חשבון, נוכח מכלול הנתונים הרלוונטיים, מתחוור כי מצבו של הניזוק לא הורע עקב העוולה, אין מקום, על פי אמת מידה זו, לפצות את הניזוק: כבר עמדנו על כך שהניזוק אינו זכאי לפיצוי אשר יעשיר אותו מעבר לנזקו ויעניש את המזיק. אכן, הפיצוי לו זכאי הניזוק אינו נתון בחלל ריק. כאשר לא נגרם לניזוק נזק בפועל עקב עוולתו של המזיק, אין הוא זכאי לפיצוי."

אמת מידה זו נקבעה במסגרת דיון במצגי שווא רשלניים בנזיקין. היא מבוססת, במישור העיוני, על עיקרון העל בדיני הנזיקין, בדבר השבת המצב לקדמותו. היא חלה, בעיקרה, גם על המקרה שבפניי (ראו דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 732/80 ארנס נ' בית אל , פ"ד לח(2) 645, שם צויין כי בסוגייה שבפנינו "לענין הקשר הסיבתי ושיעור הנזק יפעילו בתי המשפט בכל אחת מן החלופות, בדרך ההיקש, את אמות המידה שגובשו, בסוגיה הקרובה לנושא שבפנינו, היינו בדיני הנזיקין").

6.על פי אמת מידה זו, יש לדחות את בקשת החילוט. מן החומר שבפניי עולה, כי עקב עיכוב הביצוע, נגרמה לקופת הכינוס תועלת של 850,000 ₪, המתבטאת בהפרש שבין ההצעה הגבוהה ביותר עובר למתן עיכוב הביצוע, לבין ההצעה שבסופו של דבר נתקבלה. סכום זה גבוה מסכום הנזק המיצרפי לו נטען בבקשה לחילוט. בנסיבות אלה, לא גרם עיכוב הביצוע לנזק. אכן, אין בידי לקבוע האם הסכום הכולל שנתקבל בגין הדירות יכסה את מלוא החובות והנזקים הנטענים. ברם, נוכח הגדלת הסכום שנתקבל, בשיעור הגבוה משיעור הנזק הנטען, הרי שגם אם הסכום שנתקבל בפועל לא יכסה את מלוא החובות והנזקים הנטענים, לא עיכוב הביצוע גרם לכך.

אבהיר את הדברים באמצעות דוגמא מספרית היפותטית. נניח, כי לאחר תשלומים לגופים שונים, היה נותר בקופת הכינוס סכום של מליון ₪ לצורך תשלום לבנק, בעקבות קבלת הסך של 12.6 מליון ₪, על פי ההצעה אשר ביצועה עוכב. בעקבות העובדה שהסכום לחלוקה גדל לכלל 13.45 מליון ₪, פירוש הדבר הוא שהיה נותר לחלוקה לבנק סכום של 1.85 מליון ₪. גם אם נקזז מסכום זה את מלוא הנזק הנטען על ידי הבנק בסך של כ-800 אלף ₪, עדיין יתברר כי בידי הבנק נותר סכום גדול משהיה מקבל אלמלא עיכוב הביצוע. במצב זה, לא ניתן לראות את הבנק כמי שנגרם לו נזק.

מובן, כי חישוב זה אינו תקף אם היה מתברר, כי קיים סיכון ממשי כי הסכום שיישאר לחלוקה לבנק, במסגרת הליכי הכינוס, נמוך מגובה הנזק הכולל שלו הוא טוען בבקשה שבפניי. במצב כזה, יכול היה הבנק לטעון כי חרף ההגדלה האמורה בסכום שנתקבל בגין מכר הדירות, נגרם לו נזק בגין חיובי ריבית שהצטברו בתקופת העיכוב, ובגין עניינים נוספים. דא עקא, אין הבנק טוען כי הסכום שיוותר לחלוקה עלול להיות נמוך מגובה הנזק שלו הוא טוען. אכן, גם בבקשה לשיחרור מהסדר דיוני, נטען כי גובה המס המירבי אשר החברה עלולה להיות חשופה לו אינו עולה על 4 מליון ₪. במצב זה, וגם אם אביא בחשבון את האמור בסעיף 6 לתצהיר המצורף לבקשה לשחרור מהסדר דיוני, ברור כי גם בתרחיש הגרוע ביותר מבחינת הבנק, בכל הנוגע לחבויות לרשויות המס, אין הוא צפוי להיות במצב שבו הסכום שיתקבל בידיו נמוך משיעור הנזק הכולל לו הוא טוען בבקשה שבפניי.

במצב זה, גם אין מקום להעתר לבקשה לשיחרור מן ההסדר הדיוני, שכן גם בהנחה כי הטענות שבבקשה זו נכונות, וכי קיים סיכון ממשי כי החברה תחוייב במס, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי, כמוסבר. במצב זה, אין כל הצדקה לשחרר את מבקשי החילוט מן ההסדר הדיוני.

סופם של דברים, לא ניתן לקבוע, כי עיכוב הביצוע הסב נזק כלשהו לבנק, הוא מבקש החילוט. משכך, בקשת החילוט נדחית בזה. מבקשי החילוט ישאו בהוצאות המערערים בבקשה זו בסך של 3,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו.