ע"א 521/03 דוד דייני נ. עז המנוחה קושניר שלווה זל

בפני בקשה להורות על חילוט ערבון אשר הופקד על ידי המערער בתיק זה.

1.הערבון הופקד על מנת להבטיח נזקים כתוצאה מצו שניתן לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן פסק דין הערעור (החלטת כבוד השופט א' ריבלין מיום 4.6.03). הערעור נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר במסגרתו הוצהר כי היורשת של המנוחה קושניר שלווה, גב' דרי דנה

( להלן: המבקשת ) הינה לבדה בעלת זכויות חכירה בדירת מגורים והורה למחוק עיקולים שעוקלו על הדירה לזכות המערער. הערעור נדחה, ומכאן הבקשה שבפני.

2.על פי הנטען, בשל עיכוב הביצוע נגרמו נזקים אשר בגינם יש להורות על חילוט העירבון. בתמצית, הטענה העיקרית לעניין זה היא, כי עקב עיכוב הביצוע, נאלצה המבקשת לממן הוצאות כספיות בהן נשאה בהלוואת רגילות שעלותן יקרה חלף מימונן על ידי נטילת הלוואה המובטחת במשכנתא, אשר עלותה זולה יותר. כך, על פי הנטען, תחזקה המבקשת את הדירה ונשאה בהוצאות ההליכים המשפטיים מבלי שיכלה לממן הוצאות אלה באמצעות הלוואה המובטחת במשכנתא. עוד נטען על ידה, כי היא נאלצה לממן התחייבות כספית שנטלה על עצמה במסגרת הסדר פשרה אליו הגיע עם אחד הצדדים בתיק באמצעות הלוואה רגילה בריבית גבוהה, חלף נטילת הלוואה המובטחת במשכנתא שעלותה זולה יותר. טענה נוספת שבפי המבקשת היא, כי עיכוב הביצוע מנע ממנה כל אופציה לבצע עסקה כלשהי בדירה על מנת להקטין את הוצאותיה. המערער מתנגד לבקשה.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. יש מקום להורות על חילוט ערבון, כולו או מקצתו, רק מקום שהוכח קיומו של נזק, אשר קיים קשר סיבתי בינו לעיכוב הביצוע (ראו: ע"א 362/03 אמדר חברה לפיתוח עירוני בע"מ נ' בנק לפיתוח תעשיה בישראל בע"מ , תק-על 2003(3), 2215). ברי כי לו הוכח שעקב עיכוב הביצוע נאלצה המבקשת ליטול הלוואה שעלותה גבוהה חלף הלוואה שעלותה זולה יותר, היה מקום לשקול בחיוב את בקשתה לחלוט הערבון על מנת לפצותה על הנזק שנגרם לה. אולם טענותיה בעניין זה אינן מוכיחות כי נגרם לה נזק כאמור או לחילופין, כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לה לעיכוב הביצוע. טענותיה בדבר מימון תחזוקת הדירה ומימון הוצאותיה המשפטיות הן היפותטיות. המבקשת לא צרפה כל אסמכתא המוכיחה כי היא אכן נטלה הלוואה כלשהי, מהבנק או מכל גורם אחר, על מנת לממן הוצאות אלה. במצב דברים זה, לא הוכח כי נגרם לה נזק עקב ההפרש בין עלויות המימון אשר ראוי לפצותה בגינו. אשר לטענת המבקשת בדבר הלוואה שנטלה בפועל לשם מימון התחייבות כספית שנשאה בה עקב הסדר הפשרה, בהקשר זה אכן צורפה לבקשה אסמכתא לפיה הלוואה כאמור אכן נטלה על ידה. דא עקא, מסתבר כי הלוואה זו נטלה על ידי המבקשת ביום 21.7.02 , בעת שההליכים עדיין התנהלו בפני בית משפט קמא. החלטת עיכוב הביצוע היא, כאמור, מיום 4.6.03 . מכאן, שאילוצה של המבקשת ליטול הלוואה זו בתנאים רגילים לא נבעה מההחלטה לעכב את ביצוע פסק הדין בערכאה זו. ככול שאכן נגרמו למבקשת הפסדים עקב מימון הלוואה זו באמצעות נטילת הלוואה בתנאים רגילים, עליה לתבוע את השבתם במסגרת הליך מתאים. לבסוף, אף הטענה כאילו נמנע מהמבקשת לעשות דיס פוזיציה בדירה עקב עיכוב הביצוע נטענה בעלמא, מבלי שהושתתה תשתית ראייתית כלשהי לכך שהמבקשת אכן התכוונה לבצע דיס פוזיציה כאמור.

במצב דברים זה, לא הוכח בפני כי נגרם למבקשת נזק או כי קיים קשר סיבתי בין נזקיה הנטענים של המבקשת לבין עיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה לחילוט הערבות, נדחית אפוא.