ע"א 362/03 אמדר חברה לפיתוח עירוני סבע"מ נ. בנק לפיתוח תעשיה בישראל בע"

1.בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מתנהלים הליכי כינוס נכסים לגבי החברה מגדלי אמדר (1994) בע"מ (להלן: החברה). המשיב 2 משמש ככונס נכסים קבוע לנכסיה של החברה (להלן: כונס הנכסים). כונס הנכסים התמנה לפי בקשתו של המשיב 1. נכסיה של החברה היו משועבדים בשעבודים קבועים ובשעבוד צף למשיב 1. הנכסים המשועבדים כוללים 11 דירות המצויות בבית דירות באילת (להלן: הדירות). המבקשים טוענים, כי הזכויות בדירות נתונות להם. בית המשפט פסק במחלוקת לטובת המשיבים 1 ו-2 ואישר למשיב 2 לפרסם מכרז למכירתן של הדירות. בית המשפט אף דחה בקשות שונות שמיועדות היו לעכב את פרסום המכרז. המבקשים הגישו ערעור כנגד החלטתו של בית המשפט בה נקבע, כי זכויותיו של המשיב 1 גוברות על זכויותיהם של המבקשים. הבקשה שבפניי מכוונת להביא לעיכוב ההליכים למימושן של הדירות עד להכרעה בערעור.

2.נביא בקיצור רב את העובדות העיקריות הדרושות לעניין: אין מחלוקת על כך שהדירות שועבדו בשלב כלשהו למשיב 1. בחודש פברואר 2002 נעשה הסדר בין גופים שונים שאין צורך לפרטם, ביניהם החברה, ולפיו אמורים היו המבקשים לקבל את מלוא הזכויות בדירות (להלן: הסדר הפשרה). יודגש, כי המשיב 1 לא היה צד להסדר הפשרה, אשר קיבל אף תוקף של פסק בורר. ביום 27.3.2002 נעשה הסכם בין הבנק מצד אחד לבין החברה וגוף נוסף מצד שני. ההסכם תוקן ימים אחדים לאחר מכן. בהסכם המקורי התחייב המשיב 1 לשחרר את הדירות מן השעבוד שהיה מוטל עליהן כנגד תשלום של 5 מיליון ש"ח שישולם לו. הסכום היה אמור להיות משולם בתשלומים במשך החודשים אפריל-יולי 2002. בפועל שולם סך של 1 מיליון ש"ח בלבד. המשיב 1 אף טען, כי שחרורן של הדירות מן השעבוד היה מותנה בתשלום של 11 מיליון ש"ח ולא 5 מיליון ש"ח. טענה זו נסמכת, בין היתר, על התיקון להסכם. עלל פי טענתו של המשיב 1, יתרת החוב של החברה עומדת על כ-12 מיליון ש"ח, וכי בנוסף הוא הוציא לבקשת החברה ערבויות לפי חוק המכר בסכום העולה על 23 מיליון ש"ח.

3.במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי התחלפו פרקליטיהם של המבקשים והפרקליטים החדשים הוסיפו והכבירו טענות מטענות שונות. אף בבקשה הנוכחית הועלו טענות רבות המשתרעות על פני עמודים רבים. השאלה שתעמוד להכרעה תהיה זכותו של מי עדיפה לגבי הדירות: האם זכותם של המבקשים או זכותו של המשיב 1. לעניין זה עלינו לזכור, כי המשיב 1 הוא נושה מובטח וכי הדירות כלולות בגדר הבטוחה. המבקשים מסתמכים על הסדר הפשרה, אשר המשיב 1 לא היה צד לו. המשיב 1 היה, לעומת זאת, צד להסכם בו התחייב לשחרר את הדירות מן השעבוד שהיה מוטל עליהן כנגד תשלום של 5 מיליון ש"ח. כאמור, רק חמישית מן הסכום שולמה לבנק. טענותיהם הרבות של המבקשים לא שכנעוני שיש לערעור שהוגש סיכויים ממשיים, אשר יצדיקו עיכוב ביצוע, למעט טענה אחת, שאף לגביה הנני ספקן, אך משקלה רב ממשקלן של הטענות האחרות. כוונתי לטענה, כי המבקשים רשאים לשלם סכום של 4 מיליון ש"ח, קרי היתרה שלפי ההסכם, ובדרך זו לפדות את הדירות מן השעבוד. יש לזכור, כי אם יימשכו הליכי המכרז ובסופו של דבר יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, שהרי הדירות לא יהיו עוד בידיו של כונס הנכסים. מן הצד האחר, לא ניתן להתעלם מכך שעיכוב במימושן של הדירות יביא לכך שיתרת החוב המגיעה למשיב 1 תלך ותגדל וכי יהא צורך להמשיך ולהחזיק בדירות עד להכרעה. דבר זה כרוך מטבע הדברים, בהוצאות מהוצאות שונות. עוד אציין, כי בבית משפט קמא הציעו המבקשים בשלב מסוים של ההליכים, בגדרו של הסדר ביניים מורכב, להפקיד ערבות בנקאית בסך 4 מיליון ש"ח כנגד קבלת הדירות.

4.נראה לי על כן, שהאיזון הראוי יימצא על דרך ההוראות הבאות:

א.ההליכים למימושן של הדירות, יעוכבו עד להכרעה בערעור, בתנאי שהמבקשים ימציאו שתי ערבויות בנקאיות אוטונומיות, האחת בסכום 3 מיליון ש"ח והאחרת בסכום של 1.5 מיליון ש"ח (הסכום הכולל נקבע בהתחשב בכך שהיתרה הנזכרת של 4 מיליון ש"ח הייתה אמורה להיות משולמת במהלך החודשים אפריל-יולי 2002). שתי הערבויות יחדיו באות להבטיח את תשלום היתרה הנזכרת.

ב.היה והערעור יידחה, במובן זה שייקבע שאין למבקשים כל זכות לגבי הדירות, אף לא כנגד תשלום היתרה, תשמש הערבות בסכום של 1.5 מיליון ש"ח לפיצוי המשיב 1 על הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מן העיכוב.

ג.הערבויות הבנקאיות יופקדו בקופת בית המשפט תוך 15 ימים מהיום. עד לחלוף התקופה האמורה לא תינקט פעולה כלשהי למימוש הדירות. היה והערבויות לא יופקדו כאמור, ניתן יהיה להמשיך בהליכי המכרז והמימוש.

ד.אם יופקדו הערבויות יחולו הוצאות בקשה זו בסכום של 10,000 ש"ח על פי התוצאות בערעור. לא יופקדו הערבויות, ישאו המבקשים בהוצאות.