החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 3635/19 אלון גורן נ. בני וקנין

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · מחיקת אסמכתא שלא הוצגה בערכאה הדיוניתבקשה למחיקת אסמכתא ולמחיקת סעיפים מסיכומי המשיב בערעור אזרחי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קבע כי צירוף החלטה שיפוטית שלא הוצגה בערכאה הדיונית כאסמכתא מותר רק כאשר היא נועדה לתמוך בטענה נורמטיבית, ואילו כאשר היא משמשת להוכחת עניין עובדתי נדרשת רשות מערכאת הערעור. מאחר שפסק הדין בהליך האחר נועד לבסס טענות עובדתיות, התקבלה הבקשה למחיקתו ולמחיקת הסעיפים שהפנו אליו מסיכומי המשיב.

העובדות

המשיב 1 צירף לסיכומיו פסק דין של בית משפט מחוזי שניתן בהליך אחר לאחר פסק הדין מושא הערעור, והפנה אליו בסעיפים לסיכומיו. המשיב ביקש בבקשה נפרדת להוספת ראיה לצרף את פסק הדין כראיה לתמיכה בטענותיו העובדתיות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ניתן לצרף לסיכומים החלטה שיפוטית שלא הוצגה בערכאה הדיונית כאסמכתא?
  2. 2.האם יש הבחנה בין אסמכתא שנועדה להניח יסוד לטענה נורמטיבית לבין ראיה שנועדה להוכיח עניין שבעובדה?

הלכות

  1. 1

    איסור הנגזר משילוב הוראות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחס לראיות שנועדו להוכיח עניין שבעובדה, ולא לאסמכתאות שנועדו להניח יסוד לטענה נורמטיבית גרידא.

    ״האיסור להציג מוצג שלא הונח לפני הערכאה הדיונית אלא אם ניתנה רשות לכך״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר צירוף החלטה שיפוטית נועד להוכיח עניין שבעובדה, מותנה הצירוף בבקשה ובקבלת רשות מערכאת הערעור, וכל עוד לא ניתנה רשות לא ניתן להתייחס להחלטה בכתבי הטענות.

    ״במילים אחרות, כאשר צירופה של החלטה שיפוטית אשר לא הוצגה בערכאה הדיונית נועד להוכיח עניין שבעובדה ולא טענה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • אסמכתא
  • בקשה להוספת ראיה
  • מחיקת אסמכתא
  • סיכומים
  • טענה נורמטיבית
  • עניין שבעובדה
  • רשות ערכאת הערעור
  • החלטה שיפוטית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"א

3635/19

לפני:

כבוד הרשם רון גולדשטיין

המערער:

אלון גורן

נ ג ד

המשיבים:

1. בני וקנין

2. רפאל טל (טוויל)

בקשת המערער למחיקת

סיכומי המשיב 1; תשובת המשיב 1 מיום 14.7.2020

החלטה

האיסור להציג מוצג שלא הונח לפני הערכאה הדיונית אלא אם ניתנה רשות לכך מבית משפט שלערעור – איסור הנגזר משילובן של הוראות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – מתייחס ל"ראיות" שנועדו להוכיח עניין שבעובדה. זאת בשונה מאסמכתאות, שנועדו להניח יסוד לטענה נורמטיבית גרידא אשר עליהן לא חלות הנורמות הנוגעות להגשת ראיות נוספות (ראו ב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345, 348 (1986)). על פי הבחנה זו, "ניתן לצרף החלטה שיפוטית המאוחרת למועד מתן פסק הדין או שלא עמדה בפני הערכאה הדיונית אך אם מדובר באסמכתא משפטית שנועדה להניח יסוד לטענה נורמטיבית, אך לא ניתן לצרפה - מבלי שניתן היתר להציגה - מקום בו היא נועדה לתמיכה בטענות הנושאות אופי עובדתי (ראו והשוו: עע"ם 2399/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקאות 3 ו-4(ג) (23.6.2008); ע"א 6931/13 צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ נ' גרינברג

(26.8.2014))" (ע"א 4087/16 סחוט טרי 2007 בע"מ נ' אקו אלפא בע"מ , פסקה 4 (7.12.2017)). במילים אחרות, כאשר צירופה של החלטה שיפוטית אשר לא הוצגה בערכאה הדיונית נועד להוכיח עניין שבעובדה ולא טענה נורמטיבית-כללית, מותנה הצירוף בבקשת ובקבלת רשות מערכאת הערעור, וכל עוד לא ניתנה רשות כאמור, לא ניתן להתייחס לאותה החלטה שיפוטית במסגרת כתבי הטענות המוגשים על ידי הצדדים בערכאת הערעור (ראו לאחרונה, בש"א 2998/20 טכנולוגיות סטארוויז בע"מ נ' אלביט מערכות יבשה ותקשוב בע"מ , פיסקאות 11-7 (17.6.2020)).

יישום פסיקה זו על ענייננו מוביל לקבלת טענות המערער באשר לפגמים שנפלו בסיכומי המשיב 1 (להלן: המשיב ) ורשימת האסמכתאות מטעמו. זאת, שכן עיון בסיכומי המשיב מלמד כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר ניתן בהליך אחר לאחר מתן פסק-הדין מושא הערעור (להלן: פסק-הדין בהליך האחר ), ואשר המשיב היפנה אליו בסיכומיו, לא נועד להניח יסוד לטענה נורמטיבית גרידא אלא בעיקר על מנת לבסס את טענותיו העובדתיות של המשיב ולחזק את גרסתו, כפי שהבהיר המשיב עצמו בבקשה להוספת ראיה שהוגשה מטעמו שבה עתר המשיב בין היתר לצירוף פסק-הדין בהליך האחר כראיה (ראו למשל פיסקה 45 לבקשה להוספת ראיה, שם ביקש המשיב ליצור זיקה בין פסק-הדין בהליך האחר לבין טענותיו בעניין ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא בנוגע למערער).

בנסיבות אלה לא היה מקום לצרף את פסק-הדין בהליך האחר כ"אסמכתא" כל עוד לא הוכרעה הבקשה להוספת ראיה ואף לא היה מקום להתייחס אל אותו פסק-דין (או להפנות אליו) בסעיפים 24, 46 ו-49 לסיכומי המשיב (יצוין במאמר מוסגר כי לא מצאתי פגם בסעיף 2 לסיכומי המשיב שכן בסעיף זה אין אזכור לפסק-הדין בהליך האחר או הפנייה אליו).

מטעמים אלה דין הבקשה למחיקת אסמכתא ולמחיקת סעיפים מסיכומי המשיב – להתקבל. יצוין כי בד בבד עם תשובתו לבקשה שבכותרת הגיש המשיב סיכומים ורשימת אסמכתאות מתוקנים ולאחר עיון בהם סבורני כי יש בהם כדי לרפא את הפגמים שנפלו בכתבי בי-הדין המקוריים שהגיש.

אשר על כן אני מורה למזכירות להוציא מתיקי השופטים את סיכומי המשיב ואת רשימת האסמכתאות המקוריים שהגיש ולתייק תחתם את הסיכומים ואת רשימת האסמכתאות המתוקנים שצורפו לתשובת המשיב לבקשה דנן.

לא נעלמו מעיניי טענות המשיב באשר לפגמים שנפלו לשיטתו בסיכומי המערער וברשימת האסמכתאות מטעמו ואולם משלא הוגשה בקשה מפורשת בעניין זה בהתאם לסדרי הדין, ומבלי לטעת מסמרות, לא ראיתי להידרש לעניין.

עוד יובהר למען הסר ספק כי אין לראות בהחלטתי זו משום הבעת עמדה כלשהי בנוגע לבקשה להוספת ראיה ולסיכוייה וטענות הצדדים ביחס לבקשה זו שמורות להם במלואן.

המשיב 1 יישא בהוצאות המערער בסך של 750 ש"ח. המועד להגשת סיכומי המערער ולהגשת תשובתו לבקשה להוספת ראיות יוארך עד ליום 11.8.2020.

ניתנה

היום, ה' באב התש"ף (26.7.2020).

רון גולדשטיין, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • ע"א 2706/22תומר בוכריס נ. המשבב אייץ. אמ. טי. אס. בע"מהחלטה
  • ע"א 2231/22דניאל אביטן נ. אילן ארביבהחלטה
  • עע"מ 1244/21פלוני נ. פלוניהחלטה

הלכות

  1. 1איסור הנגזר משילוב הוראות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחס לראיות שנועדו להוכיח עניין שבעובדה, ולא לאסמכתאות שנועדו להניח יסוד לטענה נורמטיבית גרידא.
  2. 2כאשר צירוף החלטה שיפוטית נועד להוכיח עניין שבעובדה, מותנה הצירוף בבקשה ובקבלת רשות מערכאת הערעור, וכל עוד לא ניתנה רשות לא ניתן להתייחס להחלטה בכתבי הטענות.