ע"א 3639/09 ARCOS HERMANOS S.A נ. מילניום מרקטינג - אינטרטייד (1999)

1.

הערעור שלפניי מופנה נגד החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לפיה נדחתה ההתנגדות של המערערת לרישום סימן מסחר שצורתו היא ARCOSTEEL ,

שהתבססה על דמיון בינו לבין הסימן המסחרי של המערערת, אשר צורתו היא ARCOS . על המערערת הושתו הוצאות הליך ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪. עם הגשת הערעור קבעה סגנית המזכירה הראשית כי על המערערת להפקיד ערבון בסך 25,000 ₪. הערבון על הסך האמור הופקד ביום 2.6.2009.

2.

ביום 5.7.2009 הגישה המשיבה בקשה להגדלת סכום הערבון שעל המערערת להפקיד או לחלופין להורות על הפקדת ערובה אחרת. בנוסף, נתבקש בית המשפט להורות למערערת לתקן את כתב הערעור כך שלשמה יתווסף מספר זיהויה וכתובתה,

בהתאם לתקנה 413 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בבקשה נטען כי לאור התנהלות ההליכים בין הצדדים משנת 2002 ולאור חשיבות נשוא הערעור, יש להגדיל את סכום הערבון על מנת להבטיח את הוצאות המשיבה במידה והערעור יידחה, כאשר לדידה סיכוייו נמוכים במילא. המשיבה טוענת כי התקשתה בגביית ההוצאות שנפסקו לטובתה בכל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, מפני שהמערערת לא עמדה בהתחייבויותיה לתשלום במועד. המשיבה סבורה כי ניהול ההליך בבית משפט זה יסב לה הוצאות כבדות, והערבון שהופקד לא יוכל לכסותן. מכאן חששה של המשיבה כי תיוותר בחסרון כיס ולא תימצא ממי להיפרע. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אי חשיפת פרטי הזיהוי של המערערת, אשר מקום מושבה בחו"ל, יקשה על המשיבה במימוש זכויותיה.

3.

המערערת מצידה טוענת כי הינה חברה ספרדית ידועה ומוכרת בעלת מצב פיננסי איתן, מפעלה מתפרס על פני 16 דונם ומחזור עסקיה עולה על 125 מיליון דולר. לטענתה, היא שילמה את כל ההוצאות שהושתו לחובתה והפקידה ערבון בהליך זה. היא מציינת כי בשל מיקום המערערת ומשום תחולת חגים לאומיים ודתיים בספרד, בעוד שבישראל חלה שגרה עסקית, חל עיכוב מסוים בביצוע התשלומים, אך בסופו של דבר נפרעו כל ההוצאות. המערערת סבורה כי הערבון שהופקד עומד על סכום סביר, מידתי ומקובל, בין היתר בשל העובדה כי מדובר בערעור על החלטת רשם סימני מסחר ודיונים מסוג זה לא אורכים יותר מישיבה אחת, וכן בהתחשב בכך שמדובר במשיבה אחת ובשים לב לשווי נשוא ההליך. המערערת מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור הם גבוהים. עוד נטען כי בשל הצטרפות ישראל וספרד לאמנת האג בדבר פרוצדורה אזרחית, ניתן לבצע פסק הוצאות מחוץ לישראל במדינות המנויות באמנה. באשר למספר זיהוי המערערת, לטענתה היא מסרה את המספר בהזדמנויות שונות כך שהנתון מצוי בידי המשיבה.

4.

לאחר עיון בתיק ובעמדות הצדדים, שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה להגדלת סכום הערבון. כידוע, אמת המידה לקביעת גובה העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מקום הימצאו של המערער, במיוחד כאשר מ דובר במערער שלא בנקל פורע חיובים, שכן אם הוא נמצא מחוץ לישראל וסכום הערבון לא יכסה את הוצאות המשיב, קרוב לוודאי שהמשיב יתקשה לגבות את היתרה המגיעה לו (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 829 (מהדורה שביעית בעריכת ר' שלמה לוין, 1995). יש לציין כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד והיא לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989)).

5.

במקרה שלפניי, סכום העירבון שנקבע מצוי ברף התחתון של גובה העירבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון, בהתחשב בטיב ההליך ובהיקף ההתדיינות הצפוי. כמו כן, לא ניתן משקל בקביעת גובה הערבון להימצאותה של המערערת מחוץ לישראל, משלא צוינה עובדה זו בכותרת הערעור לעובדה זו חשיבות על רקע הקשיים בהם נתקלה המשיבה בגביית הוצאות מן המערערת במהלך שנות ההתדיינות. אין מחלוקת כי ההוצאות לא נפרעו באופן מיידי, תהא הסיבה לכך אשר תהא. אשר לטענת המערערת הנוגעת לאמנת האג, הרי שהחיוב בהפקדת ערבון אינו נעוץ בהיות המערערת זרה או מחמת שאין לה בישראל מקום מושב. החובה להפקיד ערבון בערכאת ערעור היא חובה כללית המוטלת על כל מי שיוזם הליך ערעורי ואינה מיוחדת לתושבי חוץ.

בנסיבות העניין, בהתחשב במכלול השיקולים הנזכרים ובהיקף הערעור, יועמד סכום העירבון על סך של 40,000 ₪. המערערת תפקיד את יתרת הערבון הנדרשת (15,000 ₪ ) תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין), ולא- יידחה ההליך בלא הודעה נוספת.

6.

באשר לבקשת המשיבה לצירוף מספר זיהוי וכתובת המערערת לכתב הערעור, לא יכולה להיות מחלוקת כי בכתב הערעור נפל פגם בכך שפרטים אלה לא צויינו בכותרת המסמך, כנדרש על פי תקנה 413 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. ציון כתובת בא-כוחה אינו מהווה תחליף מספק, שכן "אחת המטרות שלמענן נדרש המערער לגלות בכתב הערעור את מענו שלו, היא לאפשר למשיב לרדת לנכסי המערער ולגבות ממנו הוצאות הערעור, אם ייפסקו, במידה שלא ייפרע מתוך הערבון שהפקיד המערער. לשם כך, לא די במתן כתובתו של הפרקליט". (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 809 (מהדורה שביעית בעריכת ר' שלמה לוין, 1995). אי ציון כתובת בעל הדין בא בגדר פגמים בהליך שניתן לתקנם בהתאם להוראות תקנה 524 ותקנה 526 לתקנות (ראו ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' איזיסופט בע"מ

(לא פורסם, 29.3.2000). על המערערת לתקן איפוא את הפגם בכך שתגיש כתב ערעור מתוקן בו תפרט את מספר הזיהוי ואת כתובתה בספרד, בנוסף על פרטי התקשרות עם בא-כוחה בארץ. כתב הערעור המתוקן יוגש תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין). המערערת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה שלפניי בסך של 2,000 ₪.