ע"א 3746/02 עזרא קאפח נ. אילנה ניצן

ביום 6.5.02 נשלחה הודעה לב"כ המערערים בדבר הפקדת ערבון. המערערים לא הפקידו את הערבון במועד, ובהתאם לכך נשלחה להם הודעה על רישום הערעור לדחיה. יוער, כי ההודעה נשלחה בלא שהמשיבים הפנו את שימת ליבו של בית המשפט לאיחור בהפקדה, או לכל מחדל אחר.

בעוד הבקשה תלויה ועומדת בפני בית המשפט, הפקידו המערערים את סכום הערבון, תוך שהם מצרפים בקשה למתן אורכה.

ביום 8.7.02 ניתנה על ידי אורכה ללא פניה לשם קבלת עמדת המשיבים. על יסוד זה הגישו המשיבים בקשה לביטול החלטה ולדחיית הערעור.

אין מקום לקבל את הבקשה. כבר צויין לא פעם כי מטרת הליכי הערבון אינה מטרה ענישתית, ואין להשתמש בהליכי הערבון לשם חסימת יכולת בעלי הדין להגיש ערעור. הליכי הערבון נועדו אך ורק להבטיח את אינטרס המשיבים בגביית הוצאות, אם ייפסקו לטובתם הוצאות.

קביעת המועדים בנוגע להפקדת הערבון נועדה לשמור על יכולתו של בית המשפט לנהל את יומנו כראוי, ואם בעל דין לא הגיש בקשה עקב מחדל של בעל דין אחר בנוגע להפקדת הערבון, הוא לא גילה בכך כי יש לו אינטרס עצמאי בנוגע להפקדה כזו. משעה, שבעל דין הפקיד את הערבון עוד קודם לדחיית ההליך, די בכך שהמציא הסבר מניח את הדעת לאותה דחיה. בית המשפט יכול לקבוע מראש מועדים ארוכים לצורך ההפקדה, ויכול למחול על אי הפקדה במועד, כל עוד לא נגרם שיבוש ללוח הזמנים של שמיעת ההליך. בע"א 2237/01 נקבע:

וזהו הכלל: סכסוכים עם בעלי הדין צריכים להיות מוכרעים לגופו של דבר. הפעלת סמכויות דחייה או מחיקה בשל מחדלים דיוניים אינה צריכה לשמש קיצור דרך או תחליף לדיון הממשי (ע"א 2198/99 ניצולת הקרטל נ' ח.א. מזון בע"מ). דחיית ההליך בשל אי הפקדת עירבון או מחיקתו מחמת חוסר מעש אינן סמכויות שגרתיות. הן נועדו לאפשר לבית המשפט לשלוט ביומנו. "מבחינת הציבור עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש הליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל" (בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הריף, פ"ד נב(ד) 625; ב"ש 261/87 דניאל הופר נ' החברה הישראלית לביטוח, פ"ד מא(2) 692). עם זאת, הפעלת יתר של סמכויות אלה, כמוה כשימוש בכלי שנועד לצנן על מנת להקפיא. אין לעשות בכלים אלה שימוש שעלול לפגוע באורח קשה בזכות הגישה לבית המשפט, שכן יש לפרש בדרך דווקנית כל הוראה ה"מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל הדין לבית המשפט" (השוו בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר שבע, פ"ד נה (3) 869). על כן, צריכה הפעלת הכלים לתאום התכלית העומדת ביסודם.

...

ואולם סמכות הדחייה אינה יכולה לעמוד, כאשר מתחוור שלמחדליו של בעל הדין יש הסבר מניח את הדעת. לא ניתן להשקיף על אי ההפקדה ועל הדחייה שבעקבותיה כעל מחדל חמור הגורר עונש מרפא. דחיית ההליך אינה ענישה. היא נועדה לשרת את קידום ענייניהם של כלל המתדיינים, ואין להפעילה אלא בצורה מידתית. להפעלה נוקשה מידי של סמכות זו יש השפעה שלילית בדיוק כמו להתעלמות ממחדלי בעלי הדין. כשם שאין להשלים עם התעלמות מצווי בית המשפט משום שכרוך בה הסיכון של הכחדת כל עוגן של קביעות, כך הקפדת יתר, עלולה להפוך "סדרנים" יעילים – תקנות סדר הדין - לאדונים מסוכנים..

בנסיבות העניין, הטעם שסיפקו המערערים הוא מניח את הדעת, ועמדת המשיבים, אשר לא נגרם להם שום שינוי מצב לרעה, ואף הם לא טרחו להפנות את בית המשפט לאי עמידה במועדים, היא חסרת יסוד. במיוחד יכלו המשיבים להמנע מציטוט האמירה, לפיה שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף. אילו טרחו המערערים לבדוק את המועדים ולהפנות את שימת לב בית המשפט לאי עמידה במועדים – ניחא. משעה שבית המשפט היה זה שפעל לזירוז ההליכים, ניתן להתיר בידיו גם את שיקול הדעת בנוגע לדרך הנאותה לקידומם, וההתרכזות בשאלות של מה בכך במקום בקידום ההליך, אינה מתכון מומלץ למניעת סחבת.