פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 3760/03
- ב'
בפני:
כבוד השופט א' מצא
המערער:
עזר עמרן
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד
מיכה צמיר - נאמן על נכסי יוסף אייפרמן
2. כונס הנכסים הרשמי
תגובה משלימה מטעם המשיב 1
בשם המערער: עו"ד מ'
אופיר
המשיב 1: בעצמו
בשם המשיב 2: עו"ד ר'
שני-שרפסקי
החלטה
המערער הוא אחד מנושיו של החייב יוסף אייפרמן. המשיב 1 הוא הנאמן על נכסי החייב. המערער קיבל בשנת 1999 - בתום-לב - דיבידנד (שלישי) מקופת פשיטת הרגל, בעת שיתר הנושים לא קיבלו דיבידנד כזה. בית-המשפט המחוזי קבע כי המדובר בהעדפת נושים, וחייב את המערער להשיב לקופת פשיטת הרגל את הדיבידנד, בערכו הנומינלי. על כך הגיש המערער ערעור לבית-משפט זה. לפניי מונחת בקשת המערער לעכב את ביצועה של ההחלטה עד להכרעה בערעור. קודם לכן פנה המערער לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, ובקשתו נדחתה.
דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל מטעם המיוחד לנסיבותיו של המקרה. טענתו המרכזית של המערער בערעורו היא, כי קם לו אינטרס הסתמכות ביחס לדיבידנד שקיבל בתום לב, וכי אינטרס זה גובר על עקרון השוויון בין הנושים. בבקשתו לעיכוב ביצוע נטען, בין היתר, כי אם לא יעוכב הביצוע והוא ייאלץ להשיב את הדיבידנד, יחולק סכום זה בין יתר הנושים, ואז יקום גם להם - לשיטתו שלו - אינטרס הסתמכות ביחס לכספים אלה. אם, לאחר מכן, יתקבל ערעורו, וייקבע כי אינטרס ההסתמכות שלו אמנם מגן עליו מפני השבת הדיבידנד לקופת פשיטת הרגל, כי אז אותה קביעה ממש תגן גם על הנושים האחרים מפני השבת הכספים שיקבלו כעת, בעקבות דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע.
בתגובתו הקצרה לטענה זו - שאליה הצטרף גם המשיב 2 - כתב בא-כוח המשיב 1:
עובדתית טענה זו אינה נכונה. בקופת פשיטת הרגל קיימים כספים נוספים העולים על הסכום בו חוייב המערער (ברם פחותים מהסכום שנמסר בשעתו לנאמן הראשון לחלוקת הדיבידנד השלישי).
בתגובתו המשלימה, שהוגשה בעקבות החלטתי, הוסיף המשיב 1 וציין כי הסכום המצוי כיום בקופת פשיטת הרגל הינו כ-75,000 ₪, בעוד שהסכום שחויב המערער להשיב הינו 48,887 ₪. בתגובת המשיב 1 אין כדי להעמיד במחלוקת את צדקת טענתו
המשפטית של המערער; ואילו בפן העובדתי תגובה זו לכאורה תומכת בעמדת המערער. אם המשיב 1 מבקש לעשות כבר כעת שימוש בדיבידנד שאותו הוא דורש מהמערער להשיב לקופת פשיטת הרגל, ואם חלק מהסכום הקיים כיום בקופה אמנם יכול לשמש כבטחון למקרה שהמערער יזכה בערעורו, הרי שדבר אינו מונע מהמשיב 1 להשתמש בכספי ה"בטחון" במקום בכספי הדיבידנד, ולהותיר בידי המערער את הדיבידנד עד להכרעה בערעור. ואילו אם אין בכוונת המשיב 1 להשתמש כעת בכספי הדיבידנד, וכל רצונו הוא שהדיבידנד יישמר בתקופת הערעור בקופת פשיטת הרגל במקום בידיו של המערער, הרי שבכך בלבד אין הצדקה שלא לעכב את הביצוע, כשבידי המשיב 1 להשיג את הבטחת ההשבה של הדיבידנד - אם יידחה הערעור - באמצעים יותר מתונים. כך או כך ברור, כי חיובו של המערער להפקיד כבר כעת את סכום הדיבידנד במזומן לא ישרת כל תכלית ראויה. כן יצוין, כי על פני הדברים לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור קלושים, ואף המשיבים לא טענו כן בתגובותיהם. טענתו של המשיב 1 הינה רק כי "סיכויי הערעור להתקבל אינם כה גבוהים ומשופרים כטענת המערער".
בנסיבות אלה, הבקשה מתקבלת.
ניתנה היום, י' באלול תשס"ג (7.9.03).
ש ו פ ט