ע"א 3762-23 ע"א 3762-23

1.לפניי בקשה שכותרתה "בקשה להקפאת הליכי גבייה ע"י המרכז לגביית קנסות". בקצירת האומר, הרקע לבקשה הוא תביעה נזיקית שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. ביום 23.2.2023 ניתן פסק הדין המקבל את התביעה באופן חלקי, וקובע כי ישולמו למבקשים פיצויים בסך כולל של כ-1.4 מיליון ש"ח, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 220,000 ש"ח (ת"א 18815-07-18; כב' סגן הנשיא, השופט א' בכר). ביום 16.5.2023 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין.

הואיל וסכום הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי נמוך מ-60% מסכום התביעות המצוי תחת סמכותו העניינית של בית משפט השלום, חויבו המבקשים בתום ההליך בתשלום אגרה בסך של 37,192 ש"ח, בהתאם לתקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

2.ביום 13.10.2023 הגישו המבקשים בקשה להקפאת הליכי גביית תשלום האגרה על ידי המרכז לגביית קנסות עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שלפניי. כל שנטען בבקשה הוא שהוגש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי; וכי המבקשים פנו למרכז לגביית קנסות בבקשה להקפאת הליכי הגבייה אך נמסר להם כי עליהם לפנות ל"גורם מטיל החיוב".

3.דין הבקשה להידחות. כפי שנקבע על ידי בית משפט זה לא אחת, תשלום אגרה אינו סעד שניתן במסגרת פסק הדין, ודרך המלך להגשת בקשה לעיכוב התשלום של אגרה היא פנייה לערכאה הדיונית (ראו: ע"א 1339/14 מאור נ' חברת אמישרגז גז טבעי בע"מ, פסקה 2 (6.1.2015); ע"א 3567/19 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 3 (23.6.2019) ע"א 9304/20 פלונית נ' המרכז הרפואי בית חולים "וולפסון", פסקה 7 (21.1.2021) (להלן: עניין וולפסון); ע"א 7691/22 פלוני נ' פלוני (12.1.2023)). אומנם נשמעה בפסיקה העמדה כי אין זה בלתי אפשרי לפנות לבית המשפט הדן בערעור בבקשה למתן סעד זמני בעניין, ואולם הובהר כי הדבר שמור למקרים חריגים בלבד (ראו: ע"א 2624/18 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הרווחה, פסקאות 8-5 (2.5.2018); עניין וולפסון, בפסקה 7). בענייננו, לא הצביעו המבקשים על כל טעם חריג המצדיק פנייה לערכאת הערעור על פני הערכאה הדיונית, ולמעשה אף לא נימקו את בקשתם כלל.

4.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.