ע"א 3811/19 חברת נחלה הקרן לגאולת מקרקעי ישראל בע"מ נ. יוסף מגידש

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות ) מיום 11.4.2019, בה נקבע כי המערערת 1 והמערער 3 יצורפו כצד להליך בוררות המתקיים בין המערער 2 למשיב.

1.

ואלו, בתמצית, עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: המבקש 2 והמשיב חבר וּ יחד לצורך רכישה משותפת של מקרקעין הידועים כגוש 1063 חלקה 2 בשומרון (להלן: המקרקעין או המקרקעין בשומרון ). הצדדים הסכימו שהרכישה תתבצע באמצעות המבקשת 1, חברת נחלה (להלן: נחלה ), שתרכוש עבור השניים את הקרקע בנאמנות. אקדים ואציין כי לפי האמור בהחלטת בית משפט קמא, נחלה נמצאת בשליטתם המלאה של המבקשים 3-2, שהם אב ובנו.

כתב הנאמנות שהופנה לנחלה, שעל פיו התחייבה נחלה לרכוש זכויות במקרקעין עבור המבקש והמשיב 2, נחתם על ידי המבקש והמשיב 2. בכתב הנאמנות נכללה תניית בוררות ולפיה " כל סכסוך או מחלוקת שיתגלעו בינינו בכל הקשור ו/או הנובע במישרין ו/או בעקיפין, מכתב הוראות זה, לרבות ביצועו, קיומו, ביטולו, הפרתו, תנאיו, פירושו ותוקפו, יוכרעו בבוררות בפני בורר דן יחיד " (סעיף 15(א)).

עוד נקבע כי " בכפוף להסכם הבוררות המפורט בסעיף זה לעיל... סמכות השיפוט בכל הקשור והנובע מחוזה זה בכלל ומהסכם הבוררות דלעיל בפרט, תהא מסורה לביה"ד הרבני המוסמך בתל אביב-יפו, עפ"י סמכותו העניינית ולא כל בימ"ש אחר " (סעיף 15(ד)).

2.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת לגבי עסקת המקרקעין, בעקבותיה עתר המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 57454-05-18) בבקשה כי בית המשפט ימנה את בית הדין ארץ חמדה-גזית (להלן: בית הדין ) כבורר במחלוקת. המשיב טען כי עתירתו נדרשת משום שבית הדין הרבני בתל אביב – לו ניתנה הסמכות להכריע בסכסוך בהתאם לאמור בכתב הנאמנות – כלל אינו מוסמך לדון כבורר במחלוקות רכושיות בין הצדדים. משלא הוגשה תגובה בהליך האמור, בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על העברת הסכסוך לבוררות בפני בית הדין (פסק דינו של כב' השופט ר' יעקבי מיום 21.6.2017). יצויין כי ההליך הנ"ל הופנה נגד משיב אחד בלבד, הוא המבקש 2 דכאן. נחלה והמבקש 3 לא היו אפוא צד להליך האמור בבית המשפט המחוזי.

לטענת המשיב, בית הדין הודיע כי ידון בבוררות רק במישור היחסים שבין המשיב למבקש 2, שכן נחלה והמבקש 3 לא היו כאמור צד לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיב עתר אפוא בשנית לבית המשפט המחוזי כי יורה על צירוף נחלה והמבקש 3 להליך הבוררות (ה"פ 57454-05-18). פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך האמור הוא פסק הדין שעליו נסבה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי, שעניינה יפורט להלן.

3.

להשלמת התמונה יצויין כי בין המבקש 2 למשיב קיימים סכסוכים שההכרעה בהם כבר הועברה (בנפרד) לבוררות בפני בית הדין ארץ חמדה-גזית, וזאת בנוגע לשני נכסים: נכס אחד בשכונת נחלאות בירושלים, ונכס שני בחולון, שמחצית מזכויות המשיב בו נרשמו לפי הנטען על שם אחייניתו (החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר ) מיום 15.9.2013 בהפ"ב 26079-06-13; והחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ש' אלמגור ) מיום 31.8.2014 בת.א. 31704-11-12). בשני הליכים אלו נחלה אינה צד להליך. עוד יצויין כי לגבי הנכס בחולון, הצדדים הגיעו לאחרונה להסכמה בדבר פירוק שיתוף (החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ט' חבקין ) בה"פ 14371-04-19 מיום 18.7.2019. בהליך הנ"ל הצדדים הם שלושת בניו של המבקש 2 (בכללם המבקש 3 דכאן) נגד המבקש 2 ואחייניתו של המשיב).

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיב והורה על צירופם של נחלה והמבקש 3 להליך הבוררות. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת בדבר העדר סמכות לבית הדין הרבני בתל אביב לשמש כבורר בסכסוך ממוני בין הצדדים, בהתאם להלכה שנפסקה בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד סא(1) 259 (2006). בית המשפט ציין כי כתב הנאמנות אמנם נחתם על ידי המבקש 2 והמשיב בלבד, אולם כתב הנאמנות הופנה אל נחלה, שמונתה על ידי הצדדים כנאמן; נחלה נמצאת בשליטתם המלאה של המבקשים 3-2; וצירופם של נחלה והמבקש 3 להליך, חיוני לבירור כלל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בנוגע לרכישת הזכויות במקרקעין בשומרון ולמצגים שהוצגו בנוגע לשווי הרכישה. על רקע זה, בית המשפט קבע כי יש לפרש את אומד דעת הצדדים לכתב הנאמנות כמכוון לכלול את נחלה והמבקש 3 בהליך הבוררות. טענות נוספות שהעלו המבקשים, בכללן טענות לאי צירוף תצהיר ולשיהוי – נדחו. בית המשפט קיבל אפוא את התובענה והורה על צירוף נחלה והמבקש 3 כנתבעים בהליך הבוררות המתקיים בפני בית הדין.

על כך הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, ובהמשך הגישו את הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

5.

המבקשים טוענים, בין היתר, כי משמעות החלטתו של בית המשפט המחוזי כופה על נחלה ועל המבקש 3 לנהל הליך בוררות לפי דין תורה, אף שמעולם לא קיבלו זאת על עצמם. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מחלק מטענותיהם של המבקשים; כי נחלה היא חברה זרה שמניותיה מוחזקות ברובן על ידי חברה אחרת בשם Nachala (שהיא בעלת 95 מניות בנחלה, בעוד שהמבקש 2 מחזיק ב-4 מניות והמבקש 3 במניה אחת); כי נחלה מעולם לא חתמה על הסכם הבוררות עם המשיב; כי הליכי הבוררות שכבר מתנהלים בבית הדין (לגבי הנכסים בחולון ובשכונת נחלאות בירושלים) אינם מעניינה של נחלה, כך שאין מקום לערב הּ בהליכים אלו; וכי ההליכים בפני בית הדין מתנהלים בסרבול, וגם מן הטעם הזה אין היא מעוניינת להיות חלק מהם. באשר למבקש 3, נטען כי אין יריבות בינו לבין המשיב, שכן הוא לא היה צד לעסקה; וכי הוא לא הסכים בשום שלב לקבל על עצמו לדון בסכסוך לפי דין תורה. לטענת המבקשים, אם לא יעוכב פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הם ייאלצו לנהל את ההליך בפני בית הדין לפי הדין הדתי, באופן הפוגע בכבודם, בחירותם ובחופש הדת שלהם.

6.

המשיב, מנגד, טוען כי טענת המבקשים נגד קיום ההליך בפני בית דין דתי מהווה שינוי חזית ואף נגועה בחוסר תום לב, שהרי הסכם הנאמנות קבע מלכתחילה כי הבוררות תיערך לפני בית הדין הרבני, הדן לפי דין תורה; כי הבקשה דנן הוגשה בשיהוי; כי המבקשים הכירו בכך שנחלה היא צד להסכם הנאמנות, וממילא ברור כי היא צד לתניית הבוררות; כי נחלה נמצאת בבעלותם ובשליטתם הבלעדית של המבקשים 3-2, ובמועד הרכישה המבקש 2 החזיק ב-99 מניות והמבקש 3 החזיק במניה אחת; וכי המבקש 3 רשום בתור המנהל של נחלה ואף חתם בתור המנכ"ל שלה, ועל כן הוא בעל דין דרוש. באשר למאזן הנוחות, המשיב טוען כי ניהול הבוררות לא יפגע במבקשים 3-1, המיוצגים במשותף; ואם יתקבל ערעורם של המבקשים, ניתן יהיה לקבוע כי ההחלטות בבוררות אינן מחייבות אותם. בנוסף לאמור, המשיב טען כי דין הבקשה להימחק על הסף, שכן היה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

7.

דין הבקשה להידחות בשל מספר טעמים.

ראשית, יש טעם בטענת המשיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 11.4.2019, ערעורם של המבקשים הוגש לבית משפט זה ביום 5.6.2019, והבקשה שלפניי הוגשה רק ביום 4.9.2019, כמעט חמישה חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכשלושה חודשים לאחר הגשת הערעור. שיהוי זה יש לזקוף לחובת המבקשים (ראו והשוו, בין היתר, ע"א 10102/16 אדרי נ' מועדון הספורט רמת השרון בע"מ , פס' 7 (3.1.2017); ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' כהן , פס' 11 (10.11.2009); ע"א 9047/10 גרינברג נ' בן דרור (8.8.2011)).

בבקשתם ניסו המבקשים להקדים תשובה לטענת השיהוי הצפויה של המשיב. לדבריהם, העיכוב נבע "ממגעים עדינים לפשרה כוללת בין המערער 2 למשיב", וכי "במסגרת מגעים אלו הצליחו המערער 2 והמשיב להגיע לפשרה חלקית בנוגע לנדבך אחד בסכסוך ביניהם [פירוק השיתוף בנכס בחולון – י"ע]" (פס' 5 לבקשה דנן). לטעמי, לא זו בלבד שאין בטענה זו משום מענה מספק לטענת השיהוי, אלא שיש בה כדי לתמוך במסקנתו של בית משפט קמא כי נחלה והמבקשים חד הם לצורך בירור הסכסוך בנוגע לנכס המקרקעין בשומרון. הרי כפי שהסבירו המבקשים, הם השתהו בהגשת הבקשה דנן (שעניינה בנכס המקרקעין בשומרון) משום שניסו להגיע לפשרה כוללת בין המבקש 2 למשיב. מכאן משתמע כי בגדרה של פשרה זו ביקשו המבקש 2 והמשיב לפתור גם את המחלוקת לגבי נכס המקרקעין בשומרון. שאם לא כן, ואם תאמר שהמגעים לפשרה לא התייחסו כלל לנכס המקרקעין בשומרון, ממילא לא היתה סיבה להשתהות בהגשת הבקשה דנן.

8.

הדברים לעיל מביאים אותנו לקביעתו של בית משפט קמא כי נחלה מצויה "בשליטתם המלאה" של המבקשים 3-2, המחזיקים בה במישרין ובעקיפין. בבקשה שלפניי, המבקשים 3-2 טענו כי הם לא שולטים באופן בלעדי בנחלה, וכי מניותיה מוחזקות ברובן על ידי חברת Nachala . אלא שהמבקשים בחרו, מטעמם שלהם, שלא לפרט מי מחזיק במניותיה של Nachala . קביעתו של בית משפט קמא כי המבקשים שולטים בנחלה באופן בלעדי במישרין ובעקיפין , עומדת אפוא לכאורה על כנה. באשר למבקש 3, על פי מסמכי החברה שהגישו המבקשים עצמם, הוא רשום בתור מנהל הּ של נחלה (נספח 5 לבקשה). מכאן, שקביעתו של בית משפט קמא כי מדובר בבעל דין רלוונטי וכי יש לצרף את נחלה ואת המבקש 3 להליך הבוררות, היא לכאורה מבוססת.

באשר לטענת נחלה והמבקש 3 כי צירופם להליך בוררות העתיד להתנהל לפי הדין הדתי, פוגעת בכבודם ובחופש הדת שלהם, מדובר, בנסיבות המקרה דנן ומבלי לקבוע מסמרות, בטענה מוקשית. כזכור, מלכתחילה נקבע בכתב הנאמנות כי מחלוקות לגבי עסקת המקרקעין בשומרון תוכרענה בבוררות בפני בית הדין הרבני בתל אביב. מה עוד, שבהליך שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב לגבי הנכס בחולון (שבו המבקש 3 הוא הנתבע 1), הצדדים הם שביקשו לעכב את ההליך ולהעבירו לבוררות בפני בית הדין ארץ חמדה-גזית (החלטת השופטת אלמגור מיום 31.8.2014 שאוזכרה בפס' 3 לעיל). לכאורה, יש קושי ליישב בין האמור לבין התנגדותם התקיפה של נחלה והמבקש 3 להכריע בסכסוך על פי הדין הדתי.

9.

לנוכח צירוף הדברים, ניתן לומר בזהירות כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. באשר למאזן הנוחות, בהינתן שסכסוכים נוספים בין המשיב למבקשים 3-2 כבר הועברו לבוררות בפני בית הדין, לא שוכנעתי כי הפגיעה הכרוכה בצירופם של נחלה והמבקש 3 להליך הבוררות לגבי נכס המקרקעין בשומרון, מטה את מאזן הנוחות לטובתם. שמא אף יש יתרון בכך שהתמונה המלאה תיפרש בפני בית הדין ותסייע להביא את כלל המחלוקות בין הצדדים לכדי סיום.

10.

אי לכך, הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 5,000 ₪.

בשולי הדברים: המשיב טען כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה בענייני בוררות, ולכן כלל לא עמדה למבקשים זכות לערער עליה והיה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור. התיק יועבר אפוא לרשמי בית משפט זה לצורך הכרעה בשאלת סיווג ההליך.