פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3841/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
זנון (זאב) קלוגר (בשם חברת דאבל קיי מוצרי דלק
(1996) בע"מ)
נ ג ד
המשיב:
אולג איזיקוביץ'
בקשה לעיכוב ביצוע הרכיב הכספי בפסק
דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.5.11 בת.א. 4071/10 שניתן על ידי כבוד
השופטת תמר בזק-רפפורט
בשם המבקש:
עו"ד איתן ארז
בשם המשיב:
עו"ד רפי שפירא; עו"ד עירית טל
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א
4071/10 (כבוד השופטת ת' בזק-רפפורט ), מיום 1.5.2011, שבמסגרתו נדחתה בקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש כנגד המשיב.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש והמשיב מחזיקים, כל אחד, ב-50% ממניותיה של חברת דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ (להלן: החברה ). המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להגיש תביעה נגזרת בשם החברה כנגד המשיב, בטענה שזה מעל באמונה של החברה, גזל מכספיה שלא כדין, וגרם לה הפסדים כספיים ניכרים.
בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקש לא הוכיח, כי ניהול התביעה הינו לטובת החברה, שכן הוא לא הציג ראיות ראשוניות התומכות בטענותיו. עוד קבע בית המשפט, כי הגשת התביעה לא עלתה בקנה אחד עם עקרונות של תום לב ויושר.
בית המשפט חייב את המבקש בתשלום שכר טרחה והוצאות לטובת המשיב בסך של 250,000 ש"ח.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. הבקשה מתייחסת לרכיב הכספי של תשלום ההוצאות.
בבקשה לעיכוב ביצוע טוען המבקש, בין היתר, כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים מאד, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן המשיב הינו תושב זר ואין דרך אפקטיבית לגבות ממנו בחזרה את הכסף במידה והערעור יתקבל.
מנגד, טוען המשיב, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק עיכוב ביצוע של תשלום הוצאות שנקבע בפסק הדין. לטענת המשיב סיכויי הערעור נמוכים, שכן הוא עוסק ברובו בהכרעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. עוד טוען המשיב, כי המבקש לא טען שתשלום ההוצאות יגרום לו לנזק בלתי הפיך, וכן לא ביסס את טענתו, שלפיה לא ניתן יהיה לגבות חזרה את תשלום הוצאות המשפט במידה והערעור יתקבל.
לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיב, בכתב הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקש עמד בנטל זה.
לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)). בענייננו, לא מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן אשר יש בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע. המבקש לא ביסס את טענתו, שלפיה לא ניתן יהיה לגבות את סכום ההוצאות שנפסק לחובתו מהמשיב במידה והערעור יתקבל, וכידוע, עצם היותו של המשיב
אזרח זר "אין בה כדי להביא למסקנה כי לא ניתן יהיה להיפדות ממנו במידת הצורך" (ע"א 8937/09 אריה בר-לב (ארקדי גאידמאק) נ' Balram
Chainrai
(טרם פורסם, 16.11.2009)). מסקנתי זו מתחזקת לאור העובדה שהמשיב מחזיק ב-50% ממניותיה של החברה, אשר רשומה כחברה ישראלית.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
המבקש ישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ב' באב התשע"א (2.8.2011).
ש ו פ ט