ע"א 3849/98 בן קביט משה נ. פדידה יוסף

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

1.נסיבות המקרה חריגות מעט: המבקשים תבעו את המשיבים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' אריאל) קיבל את תביעתם בחלקה. על פי פסק הדין, חוייבו המשיבים מספר 1-3 לשלם למבקשים סכום של כ300,000- ש"ח. המבקשים (במסגרת ע"א 3849/98) והמשיבים 1-3 (במסגרת ע"א 3595/98) ערערו על פסק דין זה (המשיבים 4-5 הגישו ערעור שכנגד במסגרת ע"א 3849/98). הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המשיבים מספר 1-3 במסגרת ערעורם נדחתה על ידי כבוד השופטת שטרסברג-כהן ביום 3.1.99.

2.המבקשים הגישו בקשה לפטור מהפקדת ערבון. בהחלטה שניתנה בבקשתם (ביום 16.2.99) קבעה כב' הרשמת אגמון:

"...המערערים עתידים לקבל (אם טרם קיבלו) סכומי כסף לא מבוטלים, ולפיכך אינני מוצאת כי יש מקום לפוטרם מתשלום אגרה ומהפקדת הערבון. האגרה תשולם תוך חמישה-עשר ימים ממועד המצאת החלטה זו. כמו כן, המערערים יפקידו ערבון בסכום של 20,000 ש"ח, תוך שלושים ימים ממועד המצאת החלטה זו. במקרה שהמערערים טרם קיבלו לידיהם את הסכום הפסוק, אזי יפקידו המשיבים מספר 1-3 20,000 ש"ח בידי בא-כוחם (עורך דין מ' סטרנס) בנאמנות עבור המערערים. סכום זה ישמש כבטוחה להבטחת הוצאות כל המשיבים בערעור."

3.לימים הסתבר, כי המשיבים 1-3 שילמו למערערים את מלוא הסכום בו חוייבו בבית המשפט המחוזי. כך שלא נותר בידיהם סכום כלשהו להבטחת הוצאותיהם (זאת הגם ששיירו בפקדון נפרד סך של 20,000 ש"ח). לפיכך ביקשו המשיבים, כי המבקשים יחוייבו בהפקדת ערבון. בקשה זו הוגשה ב - 30.3.00. ביום 30.4.00, לאחר קבלת תגובת הצדדים, נתתי את החלטתי בבקשה, והוריתי למבקשים להפקיד את הפקדון הנדרש עד יום 10.5.00. יצויין, כי מועד קצר זה נקצב עקב העובדה שאותה עת היו שני הערעורים קבועים לדיון ליום 17.5.00 ואי הפקדת הערבון זמן סביר לפני מועד זה היתה מסכלת את קיומו של דיון זה (כפי שאכן ארע).

4.ביום 3.7.00 הגישו המבקשים (בעצמם) בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון - עד למועד הגשת הבקשה. בבקשתם טענו, כי החלטתי מיום 30.4.00 הומצאה לבא כוחם ביום 5.5.00 (וכך עולה גם מאישור הקבלה המצוי בתיק בית המשפט), אך הועברה למבקש מס' 1 כשבוע לאחר מכן. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי עקב מצבם הכלכלי הקשה ועקב מצוקה רפואית שתקפה את המבקש מס' 1 (ולעניין זה הומצא אישור אישפוז) עלה בידם לגייס את הערבות הנדרשת (שצורפה לבקשתם) רק עתה. הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש מס' 1.

5.המשיבים מתנגדים לבקשה. בשל האיחור בהגשתה, בשל אי ההתייחסות למבקש מס' 2, בשל אי הפירוט בבקשה, ובשל פגמים שנפלו בערבות שהומצאה (הערבות מכוונת כלפי בית המשפט - ולא המשיבים והיא הוצאה לבקשת המבקש מס' 1 , בלא התייחסות למבקש מס' 2).

6.אפשר שבנסיבות רגילות, לא היה מקום להיענות לבקשה להארכת מועד. שאכן אינה נקייה מפגמים. אולם במקרה זה חברו מספר גורמים המצדיקים, לשיטתי, היענות לבקשה: כאמור לעיל, היתה השליטה בנושא הערבון מצויה בידי המשיבים 1-3. הללו החזיקו בידיהם את הכספים המגיעים למבקשים ויכלו לשייר בידיהם (בהתאם להחלטת כב' הרשמת אגמון מיום 16.2.99) את סכום הערבון. מטעם כלשהו לא עשו כן. אלא שילמו את מלוא הסכום המגיע (ולו לשיטתם) למבקשים לידי המבקשים, תוך שהם מודיעים לבית המשפט, כי שיירו בידי עוררך דינם את סכום הערבון. בעקבות זאת הוצא צו לסיכומים, הוגשו סיכומים, התיק נמצא בשל לדיון ונקבע להשלמת טיעון בעל פה ליום 17.5.00. רק סמוך למועד זה (כאמור ב - 30.3.00) נתגלה למשיבים 1-3 מחדלם והם פנו בבקשה לחיוב המבקשים בהפקדת הערבון. הדיון בבקשה זו הבשיל (לאחר קבלת תגובת המבקשים) סמוך מאד למועד הדיון שנקבע בערעור עצמו (ובע"א 3595/98, שהוגש על ידי המשיבים 1-3). על מנת לאפשר את קיומו של דיון זה במועדו (דבר שהיה מעניינם של כל הצדדים המעורבים) קבעתי פרק זמן קצר ביותר להפקדת הערבון (כאמור לעיל, הומצאה החלטתי מיום 30.4.00 ביום 5.5.00 והמבקשים היו אמורים להפקיד את הערבון עד 10.5.00). הסדר זה לא צלח, למרבה הצער, והדיון בוטל. כאמור, איני מוצא מקום לזקוף את אי הפקדת הערבון תוך חמישה ימים לחובת המבקשים - עד כדי דחיית ערעורם. נקל להבין שהפקדת ערבות בסכום בלתי מבוטל (20,000 ש"ח) תוך ימים ספורים מציבה קושי. ברגיל, היתה ניתנת למבקשים תקופה של עשרים או שלושים יום לשם כך. למותר לציין, כי לו עמדו במסגרת זמן הקצרה שנקבעה היה הדבר מועיל לכל הצדדים. אולם בנסיבות הענין, איחורם אינו מעיד, מניה וביה, על רשלנות או זלזול. מה גם שבינתיים (בטרם פנה מי מן המשיבים בבקשה בנדון ובטרם נקט בית המשפט יוזמה כלשהי - וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625) פנו המבקשים בבקשה מנומקת והמציאו את הערבות הנדרשת (אכן, נפלו פגמים בערבות זו, אולם המדובר בפגמים טכניים הניתנים לתיקון על נקלה ואינם גורעים מן העובדה שהמבקשים גייסו את סכומי הערבות הנדרשים). זאת ועוד, כאמור , לעיל אוחד הדיון בע"א 3849/98 יחד עם הדיון בע"א 3595/98. לא פעם נקבע, כי קיומו של הליך תלוי ועומד מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995), עמ' 892; ע"א 7044/93 אסתר גורה נ' מרדכי גורה , לא פורסם). בעניינו, נקבע מועד סמוך ביותר בהחלטה, ולא בחיקוק. כך שההלכה האמורה חלה מקל וחומר.

7.סוף דבר: המועד להפקדת הערבון מוארך נוכח הצטברות הרכיבים הבאים: העובדה שלמשיבים 1-3 ניתנה (בהחלטת כב' הרשמת אגמון מיום 16.2.99) האפשרות לשייר בידיהם את כספי הערבון; העובדה שהמשיבים 1-3 שיחררו מטעם כלשהו את מלוא הכספים המגיעים (לשיטתם) למבקשים; העובדה שהמשיבים 1-3 גילו מחדל זה (או שהביאוהו לידיעת בית המשפט) רק בחלוף כשנה, לאחר שהושלמה הגשת הטיעונים בתיק והתיק נקבע לדיון; העובדה שהשתהותם זו של המשיבים 1-3 גרמה לקביעת מועד קצר במיוחד להפקדת ערבון - על מנת לנסות ולקיים את הדיון שנקבע במועדו; העובדה שהמבקשים נתנו טעמים (סבירים אך לא מלאים) לאיחורם בהפקדת הערבון; העובדה שהערעור בשל עתה לדיון והעובדה שיחד עמו תלוי ועומד גם ערעורם של המשיבים 1-3. הואיל וכאמור לעיל נפלו בערבות הוגשה מספר פגמים, מתבקשת המזכירות להשיב למבקשים את הערבות

שהגישו ולהצביע בפניהם על הפגמים הטעונים תיקון. המועד להפקדת הערבות מוארך עד לחלוף עשרה ימים מן המועד בו תושב למבקשים הערבות.