ע"א 385/08 לאה חן נ. קיבוץ תל קציר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.ההליך נסוב על פסק דינו ל בית המשפט המחוזי בחיפה, בו נדחתה תביעת המערערת לזכויות קנייניות בנכסי המשיב (להלן: הקיבוץ). התביעה התבססה על חברותה של המערערת בקיבוץ משנת 1967 ועד להפסקת חברותה בשנת 1997, על פי החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ. בית המשפט המחוזי פסק כי המערערת לא הוכיחה כי עובר להפסקת חברותה בקיבוץ התרחשו בקיבוץ הליכי הפרטה בפועל, אשר מכוחם קמו לה זכויות קנייניות בנכסי הקיבוץ, וכל שהוכח הוא כי הקיבוץ היה בתחילת דרכו לקראת אימוץ שינויים מרחיקי לכת באורחות החיים. על רקע זה גם קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה שכנגד שהגיש המשיב, והורה על פינויה של המערערת מדירת מגוריה במקרקעין השייכים לקיבוץ.

2.בבקשה לפניי טוענת המערערת כי מצבה הכלכלי הקשה אינו מאפשר לה תשלום האגרה והפקדת הערבון ואף אין ביכולתה לגייס סכום זה. המערערת מציינת כי מזה כ-40 שנה היא חיה בדירתה שבקיבוץ. היא נעדרת מקור פרנסה או אמצעים כלכליים. היא מתקיימת מקבצת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי ומציינת כי עד היום אף לא קיבלה את סכום "דמי העזיבה" המגיע לה מן הקיבוץ לפי הדין. המערערת מציינת כי בעלה, המתגורר בנפרד ממנה, אינו עובד בשל מצבו הרפואי. בעבר הוא התקיים מקצבת נכות וכיום גם הוא מתקיים מקצבת זקנה. המערערת מוסיפה כי אין לה כל אפשרות לגייס את סכום האגרה והערבון מבנותיה, משום שידן אינה משגת להעניק לה לסיוע כלכלי. המשיב מתנגד לבקשה, הן בטענה כי המערערת לא הוכיחה כי אין באפשרותה שלה ובאפשרותם של בני משפחתה לגייס את הסכום הדרוש והן בטענה כי סיכוי ההליך נמוכים.

3.לאחר שעיינתי בבקשת המערערת, בתגובת המשיב, בפסק דינו של בית משפט קמא ובהודעת הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. מן החומר שלפניי מצטיירת תמונה של דלות כלכלית. שוכנעתי כי נוכח מצבה הכלכלי של המערערת היא תתקשה מאוד בגיוס כספים לתשלום אגרה והפקדת ערבון, הנדרשים במסגרת הליך זה. מהחומר שלפניי עולה כי למערערת לא עומדים מקורות עצמאיים לגיוס הסכום הנדרש. הכנסותיה השוטפות דלות ביותר ואין בידיה רכוש שיכול לשמש לצורך קבלת כספים נזילים לתשלום האגרה והפקדת הערבון. אשר לקרובי משפחתה, נראה לי כי בנסיבות העניין הפירוט שנמסר בתצהיר המערערת לגבי בעלה ובנותיה והאסמכתאות שצורפו לגבי הכנסותיו של בעלה הינו מספק. נוכח מסקנתי זו, יש לבחון האם סיכויי ההליך מצדיקים מתן פטור מערבון. הערעור מופנה בעיקרו של דבר כנגד קביעות משפטיות של בית המשפט, הנוגעות לשלב של שינוי אורחות החיים בקיבוץ ממנו קמה זכאות לזכויות קנייניות ולהשלכותיה של החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל על זכויות המערערת. מעיון בהודעת הערעור לא אוכל לקבוע כי ההליך אינו מגלה טענות משפטיות ראויות לבירור. נמצא כי בשלב זה ולצורך הדיון שלפניי, אין בידי לשלול את סיכויי ההליך. בהתחשב בשיקולים מצטברים אלה, של מצבה הכלכלי של המערערת ומהות ההליך, וכן בשים לב למעמדם היחסי של הצדדים, הבקשה לפטור מאגרה ומערבון מתקבלת. הטיפול בהליך יימשך כסדרו.