ע"א 3898/06 ניסים גלם נ. מנהל מע"מ אשדוד

1.לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"ש 2675/98; ע"ש 1623/99; ע"ש 1543/00; ע"ש 1592/00) (כב' השופט י' אלון), עד הכרעה בערעור. בפסק הדין נשוא הערעור, נדחו ערעוריו של המבקש על החלטות המשיב, אשר קבע כי מגוון עסקאות שערך המבקש עם אביו המנוח, שעסק בסחר בגרוטאות מתכת, לא שיקפו עסקאות אמת, וחייב, על כן, את המבקש בשומת תשומות ובתשלום כפל מס. כן קבע המשיב קביעה, שאושרה על ידי בית המשפט קמא, כי יש לפסול את ספרי המבקש ולחייבו בקנס של 1% ממחזור עסקאותיו.

2.בבקשתו, מפנה המבקש לסיכויי הערעור שהגיש, בטענה שהם טובים. הוא טוען כי לא היה מקום לבחון את העסקאות בינו לבין אביו באספקלריה של עסקים רגילים, אלא בהתאם לנסיבות משפחתיות ספציפיות הנוגעות למשפחת המבקש. כן הוא טוען כי הסכום שהושת עליו על פי פסק הדין, העולה על 7 מליון ₪, יביא אותו לידי פשיטת רגל, ולכן יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. כן הוא טוען כי לא ייגרם כל נזק לציבור אם פסק הדין יעוכב כאמור, בין היתר, מאחר שגביית הסכומים נשוא המחלוקת התעכבה בלאו הכי במשך שנים רבות ולכן לא צריכה להיות מניעה לעיכוב ביצוע נוסף עד להכרעה סופית בערעור. טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהמבקש לא פנה תחילה לערכאה הדיונית בבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין אלא פנה ישירות לבית משפט זה, ודי בנימוק זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה על הסף.

3.דין הבקשה להידחות על הסף. על פי לשונה של תקנה 468 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 , והפסיקה הענפה שדנה בסוגיית עיכוב ביצועו של פסק דין, על המבקש עיכוב פסק דין במסגרת הליכי הערעור, לפנות תחילה לערכאה הדיונית בבקשה בענין זה, ובהיעדר פנייה כאמור, אין בית המשפט שלערעור דן בבקשת עיכוב ביצוע פסק דין. לפיכך, הצדק עם המשיב בטענתו כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית המשפט שלערעור להידחות על הסף (ב"ש 2/87 דב רובינשטיין נ' הילה רובינשטיין (קטינה), פ"ד מ(4), 713 , 714-715; בש"א 5/88 משה גורן ואח' נ' מחסני ערובה כלליים בע"מ, פ"ד מב(1), 755 , 756-757; עע"מ 4262/04 שריף גדבאן נ' מועצה אזורית מטה אשר ואח', תק-על 2004(2), 2690 ,בפסקה 2; ח' בן נון וא' גוטפרוינד, הערעור האזרחי (1997) 298-299). המבקש בענייננו לא פעל כפי שנדרש ממנו על פי כללי סדר הדין, ולא פנה תחילה בבקשה לערכאה הדיונית, וממילא בקשתו לבית משפט זה הינה מוקדמת, ודינה להידחות.

4.אציין מעבר לנדרש בהקשר זה, כי בקשת המבקש לגופה אינה עונה על התנאים למתן צו עיכוב ביצוע פסק דין. על פני הדברים, לא השתכנעתי בדבר סיכויי הערעור, ומכל מקום, אין בסיס לטענה כי מאזן הנוחות פועל לטובת המבקש; שהרי אין כל חשש מפני היווצרותו ושל קושי בהשבת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור, וחזקה על המדינה כי תחזיר לו סכומי כסף ששולמו לה באם יתברר כי שולמו ביתר. גם הטענה בדבר סכנת קריסה כלכלית האורבת למבקש אם הפסק יבוצע עתה אינה נימוק טוב לדחיית ביצועו, במיוחד מקום שהנטל הכספי הרובץ על שכם המבקש על פי פסק הדין נגרם בעטיו ובאחריותו.

הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.