ע"א 3910/01 חלא אהרון נ. נצר זהב בנין והשקעות בע"מ

בפניי השגה על גובה הערבון אשר המבקש נדרש להפקיד במסגרת רע"א 3910/01. החלטתי להיעתר להשגה, מן הטעמים שיפורטו להלן.

הנימוק העיקרי ביסוד ההשגה הוא, שהעירבון שנקבע, בסך 25,000 ש"ח, הינו גבוה מעבר לנדרש בהליך הנדון, נוכח העובדה שעניינה של בקשה הרשות לערער הוא "בשאלה משפטית פשוטה אחת", אשר יכולה להתברר בישיבה אחת קצר, ונוכח העובדה שהעבודה המשפטית מטעם המשיבה בכל הנוגע לבקשה כבר נעשתה בערכאות הקודמות, ואין היא צפויה לשאת בהוצאות נוספות בגדרי בקשת הרשות לערער.

מטרת הערבון היא "להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור ידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה" (דברי השופט ד' לוין בבש"א 329/90 אברך נ' גרוגר פ"ד מד(2) 386). נראה לי, כי יש ממש בטענה, כי סכום העירבון שנקבע הינו גבוה מעבר לנדרש בהליך הנדון, וכי ניתן להסתפק בסכום נמוך יותר, על מנת להבטיח את המשיבה אם יחוייב המבקש בהוצאות במסגרת בקשת הרשות לערער.

עיון בתגובת המשיבה לבקשה אינו משנה מסקנה זו. אין בתגובת המשיבה מענה ענייני לטענות המבקש כי סכום העירבון שנקבע גבוה יתר על המידה. לעניין זה מפנה המבקשת לערבות בנקאית שחוייבה להפקיד, בבית משפט השלום, בסך בשקלים השווה ל50,000- דולר. ברם, אין לערב בין ערבות זו, אשר היוותה תנאי לכך שבית המשפט לא יעכב את ביצוע הפינוי על ידי המשיב, לבין עירבון להבטחת הוצאותיה של המשיבה בהליך הנוכחי, וממילא אינם מקרינים על ההשגה מטעמו של המבקש.

סופם של דברים. בלא להיכנס לסיכויי הבקשה לרשות לערעור, או למצבו הכלכלי של המבקש, אני סבור כי אין מקום להניח בפני המבקש משוכה שהיא גבוהה מן הנדרש לצורך הבטחת הוצאות המשיבה בבקשת הרשות לערער. אני מעמיד, איפוא, את העירבון על סכום של 15,000 ש"ח. העירבון יופקד בתוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו.