ע"א 4072/99 מ.ל. השקעות ופיתוח בע"מ נ. שושנה כלילי ו-14 אח'

ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ' מ' הכהן) מיום 10/6/99, בה החליט בית המשפט שלא לפסול את עצמו מליישב בדין בעניינן של המערערות.

1.בין המערערות לבין המשיבים 1 - 15 (להלן: "המשיבים") נערכו הסכמים למכירת חנויות בקניון העיר נתיבות. בעקבות הפרות יסודיות, נטענות, של ההסכמים על ידי המערערות ביטלו המשיבים את הסכמי המכר. כן הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תביעות נגד המערערות בהן התבקש בית המשפט להצהיר כי ביטול ההסכמים על ידי המשיבים נעשה כדין ולחייב את המערערות בהשבה ובפיצוי המשיבים בגין נזקיהם הנטענים. המערערות מצידן הגישו כתבי הגנה והודעות צד ג' כנגד המשיבים 16 ו- 17. בתחילת המשפט קבע בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי בשלב הראשון תידון השאלה "האם העובדה שאין מחלוקת עליה, שלא הותקן מיזוג אויר באף מקום של השטחים הציבוריים בקניון מהווה הפרה יסודית של החוזה או לא".

2.ביום 1/6/99 הגישו המערערות בקשה לפסילת בית המשפט מליישב בדין בעניינן בטענה כי בית המשפט גיבש את דעתו באופן סופי ומוחלט לגבי תוצאות המחלוקת בשאלה האמורה, וזאת בטרם נשמעו עדי המערערות וסיכומי הצדדים. את טענתן זו סמכו המערערות, בין היתר, על התבטאויות בית המשפט בשלושה דיונים שהתקיימו עד לאותו מועד (בתאריכים 20/1/99, 2/5/99, 18/5/99). ראשית, נטען, כי במהלך חקירה נגדית של המשיבים הביע בית המשפט את דעתו, במספר הזדמנויות, כי המשיבים הם "אנשים תמימים" ו"תמי לב". שנית, נטען, כי בית המשפט התערב במהלך חקירה נגדית של משיבים והנחה אותם באשר לתשובותיהם. עוד נטען כי בדיון האחרון שהתקיים ביום 18/5/99 הביע בית המשפט את דעתו כי "ברור שאי-ביצוע מיזוג אוויר בקניון מהווה הפרה יסודית ואין המדובר בהפרה רגילה". במקביל להגשת הבקשה לפסילת בית המשפט הגישו המערערות בקשה לתיקון פרוטוקול בהתאם להתבטאויות האמורות.

3.המשיבים התנגדו לבקשות המערערות לפסול את בית המשפט ולתיקון הפרוטוקול מהטעם שכל מטרתן של בקשות אלה הינה לעכב את הדיונים בתיק ולשבור את רוחם של המשיבים. באשר להתרשמותו של בית המשפט ממשיבים שונים כתמי לב, טענו המשיבים כי הדברים נאמרו בנוגע לשאלות ספציפיות, כגון החתמתם על כתבי ויתור, דרך חתימתם על ההסכם ואי הבנתם בתשריטים. עוד טענו המשיבים כי בית המשפט הדגיש כי דעתו מתגבשת בהתאם לעדויות ולמסמכים המוצגים בפניו, וכי בית המשפט הגיב לאמרות ספציפיות במהלך הדיון לעתים נגד המשיבים ולעתים נגד המערערות. טענתם האחרונה של המשיבים היתה כי טענת פסלות שופט יש להעלות בהזדמנות הראשונה ולפיכך את עילות הפסלות שעניינן הדיונים המוקדמים, ובעיקר הדיון מיום 20/1/99, יש לדחות על הסף. המשיבים 16 ו- 17 הצטרפו לטענות המשיבים.

4.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסלות בקבעו כי הדין לא נחרץ. באשר ליסודיותה של ההפרה קבע בית המשפט כי "השאלה האם אי התקנת מיזוג אויר של השטחים הציבוריים מהווה הפרה יסודית של החוזה או לא היא שאלה שכל אחד יכול להביע את דעתו עליה ולו רק לכאורה", וכי לכך שבית המשפט הביע את דעתו כי, לכאורה, מדובר בהפרה יסודית אין קשר למהימנותם של עדים אלה או אחרים. באשר להתבטאותו בנוגע להיות המשיבים אנשים תמימים ותמי לב קבע בית המשפט כי "...אין טענה שהמדובר הוא כאן בצוות של נוכלים שהתקבצו יחד כדי לרכוש חנויות ולהאבק במי שמכר להם את החנויות. את זאת גם ב"כ הנתבעים לא טוען כנראה. המדובר באנשים שכדי לעשות לפרנסתם רכש כל אחד מהם חנות וחתם על חוזה שתוכנו מדבר בעדו. אינני רואה בהתבטאות כזאת שום עילה לפסול שופט במיוחד בנסיבות האלה של הדיון". את בקשת המערערות לתיקון הפרוטוקול דחה בית המשפט מהטעם כי הפרוטוקול בתיק זה הוכתב בנוכחות הצדדים ומי שחפץ לתקנו יכול היה לבקש זאת על אתר.

5.על החלטת בית המשפט המחוזי מונח בפני ערעור זה. בפני חוזרות המערערות ביתר פירוט על עילות הפסלות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי תוך שהן מדגישות כי בעת שקבע בית המשפט כי אי התקנת מיזוג בקניון מהווה הפרה יסודית של ההסכם, לא סויגו דבריו במילה "לכאורה". לשיטתן, בהבהרת בית המשפט בדיעבד אין בכדי להסיר את הרושם האובייקטיבי שנוצר באשר לעמדתו. עוד טוענות המערערות כי לאור קביעתו של בית המשפט באשר לתום ליבם של המשיבים, כפי שהובעה בהחלטתו שלא לפסול את עצמו, אין פתוחה בפניהן הדרך להוכיח כי המשיבים התקבצו יחדיו וחברו על מנת ליצור לעצמם גרסה שקרית. בנוסף טוענות המערערות כי מהחלטתו של בית המשפט עולה כי זה גיבש את דעתו באופן סופי באשר לתוצאות ההתדיינות מתוך קריאת המפרט בלבד ומתוך הנחה ששמיעת העדים מיותרת, וכי התייחסותו של בית המשפט לבא כוחן מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות. באשר למועד העלאת טענת הפסלות טוענות המערערות כי כוחן המצטבר של העובדות התגבש לכדי עילת הפסלות רק בסמוך להגשת הבקשה, ולפיכך לא היה כל שיהוי בהגשתה. כן טוענות המערערות בהקשר זה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הפסלות הצמיחה, כשלעצמה, עילות פסלות חדשות.

6.המשיבים מתנגדים לערעור וטוענים שיש לדחותו על הסף בשל העדר תום לב מצד ב"כ המערערות בהגשת הערעור ובשל השיהוי שבהגשת בקשת הפסלות. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי בית המשפט המחוזי חזר והדגיש כי דעתו הסופית תוכרע רק לאחר שמיעת כל העדים וכי הערותיו, בשלבי הדיון השונים, מהוות תגובות לכאורה על הקורה במהלך הדיון. טענת המשיבים היא כי במקרה הנדון לא קיים כל חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. גם המשיב 16 מביע דעתו כי בנסיבות העניין אין כל בסיס לטענת המערערות כי בית המשפט קמא גיבש דעתו באופן סופי ומוחלט ומוסיף כי די בשיהוי שבהגשת בקשת הפסלות כדי להביא לדחייתה.

7.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפני נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. טענתן של המערערות היא כי התבטאויותיו של בית המשפט המחוזי נגדן ונגד בא כוחן מעידות באופן בולט על משוא פנים מובהק ועל כך שבית המשפט המחוזי גיבש דעתו באופן סופי ונחרץ באשר לתוצאות ההתדיינות, וזאת בטרם נשמעו עדי המערערות ולפני הגשת סיכומים בתיקים. את טענתן מגבשות המערערות סביב אירועים שונים ובהן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הפסלות. דא עקא, בכל העילות שהעלו המערערות לא די להביא לפסלות בית המשפט מליישב בעניינן. כך, לגבי התבטאותו של בית המשפט באשר לתום ליבם של המשיבים, הבהיר בית המשפט כי דבריו כוונו אך למניע של המשיבים ברכישת החנויות ואין בדבריו כל הבעת דעה בעניין מהימנותם של המשיבים, כולם יחד וכל אחד מהם בנפרד, בנוגע לשאלה שבמחלוקת. מטעם זה אף פתוחה בפני המערערות הדרך להוכיח כי המשיבים התקבצו יחדיו וחברו להגשת כתב התביעה, להבדיל מחבירה לרכישת החנויות עצמן, על מנת ליצור לעצמם גרסה שקרית. גם בהתערבותו הנטענת של בית המשפט במהלך חקירה נגדית של משיבים, אין משום חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"א 8290/98 חברה מסחרית בסיטונאות בעכו בע"מ נ' שמואלי (לא פורסם)). באשר להבעת דעתו הלכאורית של בית המשפט בשאלה שבמחלוקת אין לי אלא לקבל את דבריו של בית המשפט, בהחלטתו שלא לפסול את עצמו, כי הדין לא נחרץ ויכול שדעתו תשתנה בהמשך ההליך. בעצם הבעת דעה לכאורית, תוך שבית המשפט פתוח לאימוץ דעה שונה, אין בכדי להביא לפסילתו (ראו ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם אם דבריו של בית המשפט לא סויגו מלכתחילה במילה "לכאורה", ומבלי להכריע בעניין, הרי הבהרתו בדיעבד מובילה למסקנה כי מבחינה אובייקטיבית, לא מתקיימת אפשרות ממשית של משוא פנים בניהול המשפט. בחששן הסובייקטיבי של המערערות אין די (ראו ע"פ 5/82

אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247). בשולי הדברים אעיר עוד כי הצדק עם המשיבים כי את עילות הפסלות שעניינן הדיונים המוקדמים, ובעיקר הדיון מיום 20/1/99, יש לדחות על הסף בשל השיהוי שבהגשתן (ראו ע"א 237/99 בן-ארי נ' בן-ארי (לא פורסם)). אין בידי לקבל את טענת המערערות כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הפסלות הצמיחה, כשלעצמה, עילות פסלות חדשות. אם כך הדבר היה על המערערות להגיש לבית המשפט המחוזי בקשת פסלות נוספת. אין דרכן של טענות פסלות חדשות להישמע לראשונה בפני ערכאת ערעור. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להדחות.

הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים 1 - 15 בסך 5000 ש"ח ובהוצאות משיבה מס' 16 בסך 2000 ש"ח.