ע"א 8290/98 חברה מסחרית בסיטונאות בעכו בע"מ נ. א.שמואלי עו"ד

מיום 21.12.98).

1.בינואר 1996 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המערערים בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 2362/96). נושא התביעה הוא חובות שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שנתן המשיב למערערים.

2.ביום 21.12.98 - יום בו נקבע כי בית המשפט ישמע את ההוכחות בתיק - איחר בא כוח הנתבעים להגיע לבית המשפט. לאחר שהמתין 20 דקות, החליט בית המשפט כדלהלן:

"הנני מתייחס בחומרה להתנהגותו של ב"כ הנתבעים. בדעתי להמתין עוד 10 דקות. לכשיגיע ב"כ הנתבעים אשקול לחייב אותו בהוצאות."

במהלך ישיבת ההוכחות, תוך שבא כוח המשיב חוקר את המערער מס' 5 בחקירה נגדית, הודיע בא כוח המערערים כי הוא מבקש כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולשבת בדיון. לטענת בא כוח המערערים הפגין בית המשפט השלום, מאז תחילת שמיעת הראיות, יחס עויין כלפי ההגנה. יחס זה בא לידי ביטוי בין השאר, לטענת המערערים, בקטיעת דברי העד (מערער מס' 5) וברישום פרוטוקול לא מדויק של דבריו, דברים שתוקנו לאחר בקשת בא כוחם של המערערים. כמו כן נטען, בבקשת הפסילה, כי בית משפט השלום לקח חלק במהלך החקירה הנגדית שניהל בא כוח המשיב וכי העיר לו כי שאלות מסוימות שעמד לשאול עלולות להזיק לו (למשיב). דברים אלה, טענו המערערים, חורגים ממסגרת תפקידו של בית המשפט וכי גם אם נאמרו בתום לב הרי שהם יוצרים חשש למשוא פנים והתערבות בניהול המשפט בצורה העלולה לקפחם. לאור דברים אלה ביקשו המערערים מבית המשפט השלום לפסול עצמו וזאת לו רק "על-מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה".

3.בתגובת המשיב לבקשת הפסילה נאמר כי הערות בית המשפט נאמרו על-מנת לייעל את הדיון ולא היה בזה הבעת דעה כאילו כדאי או לא כדאי לבא כוח המשיב לשאול את העד שאלה זו או אחרת.

4.בהחלטת בית משפט השלום לדחות את בקשת הפסילה נאמר כי:

"אכן נכון כי במהלך הפרוטוקול נרשמו על ידי תשובות של העד בצורה שיכול שהיתה שגויה ואולם בכל אחד מן המקרים נעניתי להערתו של ב"כ הנתבעים והפרוטוקול נרשם בדרך נאותה המשקפת את שנאמר על ידי העד."

בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר לקיחת חלק בחקירה הנגדית שניהל בא כוח המשיב וקבע כי:

"... שעה שביקש ב"כ התובע לשאול את העד אם יש לו קבלה על התשלומים הערתי לב"כ התובע כי אילו היו לעד קבלות מן הסתם הן היו מצורפות לתצהיר. עשיתי זאת על-מנת לקטוע את החקירה הנגדית שנראית לי, לנוכח האמור מעלה, ארוכה. אני מעיד מפורשות על עצמי כי אין לי כל דעה קדומה בתיק זה ובדעתי להכריע בתיק על-פי אמות מידה מקצועיות."

5.לאחר מתן ההחלטה ביקש בא כוח המערערים לדחות את המשך הדיון על-מנת לאפשר לו להגיש ערעור על החלטה זו. בית המשפט נעתר לבקשה זו וזאת מבלי שביקש את תגובת המשיב לבקשה.

6.ביום 29.12.98 הוגש כתב הערעור תוך שהוא אינו מלווה בתצהיר. ביום 6.1.99 שלחו המערערים הודעה על הגשת תצהיר ולאחר בקשת מזכירות בית משפט זה צורף לתצהיר בקשה בה מבקשים המערערים לצרף את התצהיר להודעת הערעור. בנימוקי הבקשה כותבים המערערים כי מאחר והמועד הקבוע להגשת ערעור פסלות הוא קצר (עשרה ימים) נשלחה הודעת הערעור ללא צרוף התצהיר וזאת על-מנת לעמוד בלוח הזמנים. לא למיותר לציין כי לבקשה זו לא צורף תצהיר. בהודעת הערעור נטען כטענה מקדמית כי בא כח המערערים הופתע לגלות, כשעיין בפרוטוקול הישיבה, כי בית המשפט שקל לחייבו בהוצאות בשל איחורו להגיע לדיון. דבר זה, נטען, לא הובא לידיעתו. כמו כן טוען בא כוח המערערים כי איחורו להגיע לדיון היה איחור של 10 דקות בעוד שמפרוטוקול הדיון ניתן להבין כאילו איחר לדיון ב- 20 דקות. בגוף הערעור טוענים המערערים כי בית משפט השלום גיבש דעה קדומה סופית היוצרת חשש למשוא פנים. משוא פנים זה, לטענת המערערים, בא לידי ביטוי בהחלטתו מתחילת הדיונים ביום ה21.12.98- לפיה לא יתייחס בית המשפט לאמור בתצהירו של המערער 5 ככל שדברים אלה חורגים מן הפלוגתא שנקבעה בישיבת קדם משפט מיום 23.3.98. בנוסף, טוענים המערערים כי בית המשפט סרב לרשום תשובה של המערער 5 בחקירה הנגדית של בא כוח המשיב וזאת ללא סיבה ברורה גלויה לעין ולמרות בקשתו של בא כוח המערערים. במהלך חקירה נגדית זו, טוענים המערערים, לקח בית המשפט חלק פעיל בחקירה תוך שהוא מעיר לבא כוח המשיב כי אל לו לשאול שאלה מסוימת משום שזו עלולה להזיק לטיעונו. כמו כן, נטען בכתב הערעור, כי במהלך רישום הפרוטוקול נרשמו על-ידי בית המשפט דברים לא מדויקים שתוקנו רק לאחר בקשתו של בא כוח המערערים.

7.בתגובת המשיב נטען כי בקשת הפסלות והערעור שבעקבותיה, לא נעשו אלא על-מנת לעכב את הדיון המתנהל בבית המשפט השלום. המערערים, לטענת המשיב, לא צרפו להודעת הערעור תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה וכמו כן העלו טענות שלא נטענו בפני בית המשפט השלום בבקשת הפסלות. החלטות בית משפט השלום, לטענת המשיב, אינן נוטות במפורש לטובת צד זה או אחר והן מהוות עדות לכך כי בית המשפט לא נהג במשוא פנים בהחלטותיו בהתדיינות בין הצדדים שבפניו. התערבות בית המשפט בחקירה הנגדית שנוהלה על-ידי בא כוח המשיב, טוען המשיב, נעשתה אך ורק לטובת ייעול הדיון ולא מתוך נקיטת עמדה לטובת צד זה או אחר.

8.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים המצורפים המונחים בפני נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בהודעת הערעור שהגישו, העלו המערערים טענות שלא נטענו בפני בית המשפט השלום בבקשת הפסלות וממילא לא ניתנה לבית המשפט הזדמנות להתייחס אליהם. לגופו של עניין לא מצאתי בטענות המערערים (בגירסתן המורחבת) עילה כלשהי שיש בה כדי להביא לפסלות בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. גם אם קיבל בית המשפט החלטות מספר שלא עלו בקנה אחד עם רצונם של המערערים, לא מהוות החלטות אלה עילה לפסילת בית המשפט. לכל היותר - וזאת, מבלי להכריע במקרה זה - רשאים המערערים לבקש לערער על החלטות אלה בדרך הקבועה בדין. (לעניין זה ראו: ע"א 5397/97 אליהוד יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד , (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ , (לא פורסם); ע"א 4338/98 שלוה וונצובסקי נ' הבנק הבינלאומי הראשון , (לא פורסם)). גם אם החלטות בית המשפט מביאות את המערערים לדמות כי בית המשפט נוהג במשוא פנים הרי שאין זה די. הלכה היא "שלא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט". (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, 250). החלטותיו של בית משפט השלום בחיפה במקרה נשוא הערעור שבפני, אינן מעלות קיום אפשרות ממשית שכזו. גם בטענה כאילו התערב בית המשפט במהלך החקירה הנגדית אותה ניהל בא כוח המשיב לא מצאתי ממש ואין בה כדי לעורר חשש כלשהו למשוא פנים כלפי צד זה או אחר להתדיינות שבין הצדדים. החלטתו של בית המשפט שלא להתייחס לאמור בתצהירו של המערער 5, ככל שאלה חורגים מן הפלוגתא שנקבעה בין הצדדים, היא החלטה דיונית שאם צד כלשהו רוצה להשיג עליה, עליו לעשות כן בערכאת הערעור (זאת, מבלי לקבוע עמדה בעניין). עוד אציין כי, מבלי להידרש לסוגיית הגשת התצהיר, תוך שאינני מכריע אם הגשתו היתה כדין או לא, אני קובע כי גם אם העובדות המצוינות בתצהיר נכונות הן, לא קמה כל עילת פסילה וכן לא מתעורר כל חשש ממשי למשוא פנים.

9.הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.