ע"א 4487/99 מוחמד אלקורד נ. ועד עדת הספרדים

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט יצחק שמעוני) מיום 23.6.99 ומיום 28.6.99 בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינם של המערערים בת"א 6599/99 ו8041/99- (תיקים מאוחדים) ובת"א 18901/99 ו18902/99- (תיקים מאוחדים).

1.התיקים האמורים ענינם תביעה לקבלת תשלום שכר דירה בגין שימוש שעשו הנתבעים (המערערים) במקרקעין אשר נטען כי הם בבעלות התובעים (המשיבים). התיקים טרם נדונו לגופם, שכן הוגשו בהם מספר בקשות ביניים אשר על חלקם הוגש ערעור לערכאות גבוהות יותר ("בקשות הביניים").

2.בבקשתם בבית משפט קמא (אשר הוגשה במסגרת בש"א 5859/99) ביקשו המערערים לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולישב בדין. זאת ממספר נימוקים אשר החוט המקשר בינהם הוא טענתם בדבר חוסר השוויון בו נוהג בית המשפט כלפי הצדדים לדין, והיחס העוין כלפיהם. היחס העוין וחוסר השוויון באים, לטענת המערערים, לידי ביטוי בסדרת החלטות של בית המשפט בבקשות הביניים. כך לדוגמא קובלים הם על חוסר שוויון בפסיקת הוצאות משפט לצדדים; על מתן החלטות בבקשות שהגישו המשיבים בלא קבלת תגובת המערערים לעומת דרישת תגובת המשיבים לבקשות שהגישו המערערים; על סירובו של בית המשפט להמתין להגעתו של בא כוח המערערים, שאחר לדיון בחצי שעה, ומתן החלטה בדיון זה בלא שמיעת המערערים חרף העובדה שבו כוחם הגיע לאולם בטרם נמסרה ההחלטה; על זימונם של המערערים לדיון על הפרת צו מניעה, לפי פקודת בזיון בתי המשפט, ביום חגם (חג הקרבן), ופסיקת סכום הוצאות גבוה במיוחד למערערים באותו דיון. טענתם העיקרית של המערערים סבה סביב החלטת בית משפט השלום מיום 3.6.99, בה החליט בית המשפט לדחות את הדיון שהיה אמור להיערך באותו יום, בהתאם לבקשת בא כוח המערערים (עקב מחלתו), אך דרש כי בא כוחם ימציא לבית המשפט תעודה רפואית ערוכה כדין. בנוסף, טוענים המערערים כי בא כוחם זומן לדיון ביום 17.6.99 אשר כל תכליתו היה הצגת האישור הרפואי. הדרישה לתעודה רפואית, יוצרת, לטענת המערערים, חשש כי קיימת חזקה בליבו של בית המשפט שבא כוחם אינו דובר אמת, ועל כן קשה יהיה להם להאמין שצדק ייעשה עמם בבית משפט.

3.בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות תוך שהוא מציין כי כל ההחלטות שנתנו על ידו הינן החלטות שיפוטיות שניתנו לאחר שיקול דעת והן כפופות לביקורת של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קמא אף התייחס באופן פרטני לדרישתו להצגת תעודה רפואית מבא כוח המערערים, תוך שהוא מציין כי דרישה זו נעשתה לאור טענותיו של בא כוח משיב 2, אשר התנגד נחרצות לדחיית הדיון בטענה כי בא כוח המערערים התחזה להיות חולה, בנוסף מסביר בית המשפט בהחלטתו כי הדיון אליו זומן בא כוח המערערים ביום 17.6.99 לא נועד להצגת התעודה הרפואית אלא באותו יום היה קבוע לבא כוח המערערים קדם משפט בתיק אחר בפני אותו הרכב. לסיכום, קובע בית המשפט קמא כי החלטותיו אינן מגלות חשש ממשי למשוא פנים ודינן להידחות שכן המערערים לא העלו צל צילה של עילת פסלות.

4.בערעור שבפני חוזרים המערערים על טענותיהם בבית משפט קמא תוך שהם מציינים שהצדק חייב להראות ולא רק להיעשות.

5.המשיבים בתשובתם טוענים כי המערערים לא הראו עילה חוקית לפסלות שופט בהתאם להלכות שיצאו מבית משפט זה. לגופו של ענין טוענים המשיבים, תוך שהם מתייחסים בפרוטרוט לכל החלטה עליה מלינים המערערים, כי החלטות בית המשפט בבקשות הביניים הינן סבירות בנסיבות בהן ניתנו. כך לדוגמא טוענים המשיבים, כי הטענה בדבר זימון המערערים ביום חגם לדיון בהפרת צו המניעה, הינה קרדום לחפור בו כנגד ההליך המשפטי, שכן קדושת החג לא מנעה בעד המערערים מלפלוש למבנה, לבנות בו, ולהפר את צו המניעה. יתירה מזו, המשיבים טוענים כי בקשת הפסלות הינה חוליה נוספת במסכת תכסיסים בה נוקטים המערערים במסגרת הדיונים בבית המשפט, והערעור, כמו גם הבקשה, הוגש בחוסר תום לב.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערים, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. יאמר מיד, כי לא מצאתי בטענות המערערים כל עילה לפסלות שופט, שכן אין בהחלטות בית המשפט - שהן דיוניות בעיקרן - כל חשש ממשי למשוא פנים. חוסר שביעות רצון של צד מסוים מהחלטות בית המשפט אינו עילה לפסלות שופט ודרך המלך לתקיפת החלטות אלו היא הגשת בקשות רשות ערעור ככל שהדין מאפשר זאת (כפי שאכן נעשה במקרה דנן בחלק מההחלטות) (לענין זה ראו: ע"א 8290/98 חברה מסחרית בסיטונאות בעכו בע"מ נ' עו"ד אליהו שמעוני (טרם פורסם); ע"א 5397/97 אליהו יערי, עו"ד ואח' נ' יצחק אינדיג, עו"ד ואח' (לא פורסם) . זאת ועוד, גם אם החלטות בית המשפט מביאות את המערערים לדמות כי בית המשפט נוהג במשוא פנים הרי שאין זה די. הלכה היא "שלא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לענין זה, אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל פ"ד לו(1) 247, 250; ע"א 5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' ניסים רונן ואח' פ"ד נב(1) 90, 96). החלטות בית משפט השלום אינן מעלות חשש לקיום אפשרות ממשית כזו. גם ההחלטה לבקש מבא כוח המערערים תעודה רפואית ערוכה כדין, לאחר שבא כוח משיב מספר 2 העלה חשש כי מדובר בהתחזות, אינה מצביעה על משוא פנים. ממילא, משהציג בא כוח המערערת תעודה רפואית בא העיסוק בענין זה לכלל סיום.

התוצאה היא איפוא כי הערעור נדחה והמערערים ישלמו למשיב את הוצאות הדיון בסך של 7,500 ש"ח.