פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 412/01
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
מאיר
אבנשטיין
נגד
המשיב
ים
:
1. סמדר להב אבנשטיין
2.
דניאל אבנשטיין (קטינה)
3.
אדם אבנשטיין (קטין)
ערעור פסל
ות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני
משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז
מיום
9.1.2001, בתיקי משפחה 92600-4/00,
שניתנה
על ידי כבוד השופטת צ' צפת
בשם
המערער: עו"ד ארנון שוטלנד
בשם
המשיבים: עו"ד אבירה אשקלוני
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה
במחוזות תל-אביב והמרכז (כב' השופטת צ' צפת) מיום 9.1.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך
ולדון ב.ת.מ. 92600-4/00.
1. ביום 1.11.00 הגישו המשיבים - אשת המערער
וילדיו - תביעה למשמורת ולמזונות נגד המערער בבית המשפט לענייני משפחה במחוז
תל-אביב והמרכז. התיקים נקבעו לדיון בפני כב' השופטת צ' צפת. ביום 12.12.00 הגישו
המשיבים בקשה למתן צו הגנה כנגד המערער. בפתח הדיון בבקשה למתן צו הגנה, ביקש
ב"כ המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. עילת הפסלות לה טען ב"כ
המערער נעוצה במערכת יחסים עכורה בינו לבין השופטת, טרם מנויה, במהלך דיונים
משפטיים בהם ייצגה השופטת צד מסוים וב"כ המערער ייצג את הצד שכנגד. בעקבות
היחס הבלתי הוגן בו נתקל ב"כ המערער - לטענתו - מצד השופטת, הודיע לבעלה של
השופטת כי בכוונתו לפנות לנשיא בית המשפט העליון במגמה למנוע את המינוי לשופטת.
נוכח פניות חוזרות ונשנות מצד בעלה של השופטת, חזר בו לבסוף ב"כ המערער
מכוונתו זו. ב"כ המערער טען כי נוכח מערכת היחסים העכורה שהיתה בינו לבין
השופטת מן הראוי כי בית המשפט יפסול עצמו. עוד טען ב"כ המערער, כי בית המשפט
דחה את בקשתו לשינוי מועד שעת הדיון בבקשה לצו הגנה, למרות שבקשה זו הוגשה בהסכמת ב"כ
המשיבים. המשיבים התנגדו לבקשה בטענה שאין ביחסים המתוארים בין השופטת לבין
ב"כ המערער כדי ליצור עילת פסלות.
2. כב' השופטת צפת, בהחלטתה מיום 19.12.00, דחתה
את בקשת הפסילה, בקובעה כי לא זכורים לה יחסים עכורים עם ב"כ המערער, למעט
העובדה שהודעה לה כוונתו של ב"כ המערער לפנות בטרם מינויה לשופטת לנשיא בית
המשפט העליון. השופטת ציינה כי אף לא ידוע לה כי בעלה פנה לב"כ המערער כדי
להניא אותו מכוונתו זו. השופטת קבעה כי אין באמור כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים
בניהול המשפט, והוסיפה כי לא ברור מדוע השהה ב"כ המערער את בקשת הפסילה, כאשר
לדבריו הודיע מבעוד מועד לב"כ המשיבים כי בכוונתו להגיש בקשת פסילה. באשר
לסירובה להיעתר לבקשת ב"כ המערער לשינוי שעת הדיון, קבעה השופטת כי יומנה לא
איפשר לה את שינוי שעת הדיון. לאחר שקיבלה השופטת את התיק כולו לעיונה, הוסיפה כי
נשמט ממנה נתון לפיו המבקשים הגישו את תביעותיהם עוד ביום 1.11.00, וכי המשיב הגיש
כתבי הגנה באמצעות ב"כ ביום 30.11.00. השופטת קבעה כי מנתונים אלה עולה כי
ב"כ המערער קיבל על עצמו את הייצוג בתיק ביודעו מראש כי תהיה בפיו בקשת
פסלות. בנסיבות אלו, הסעד הראוי הוא שחרור עורך הדין מהייצוג ולא פסילת השופט.
3. ביום 28.12.00 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים
למתן צו הגנה, והורה על הרחקת המערער מדירת המשיבים לתקופה של כשלושה חודשים. ביום
7.1.01 הגיש המערער בקשה בכתב לפסילת השופט. בבקשה זו חזר המערער על טענותיו בבקשת
הפסלות הראשונה והוסיף כי החלטת השופטת ליתן צו הגנה בטלה מחמת חוסר סמכות, וכי
היא מעידה על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 9.1.01, דחה את בקשת
הפסלות, בקובעו כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטתו בבקשת הפסלות הקודמת ועל
החלטתו בבקשה לצו ההגנה. על החלטה
זו הוגש הערעור שבפני, בו חזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות הראשונה והשנייה, והוסיף כי בהחלטתו מיום 9.1.01 נמנע בית המשפט מלדון בטענות המערער ופטר עצמו מחובת ההנמקה המוטלת עליו. המשיבים מתנגדים לקבלת הערעור. לטענתם, היה על המערער להגיש ערעור על החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות הראשונה תוך 10 ימים, ומשלא עשה כן הוגש הערעור באיחור. כן טוענים המשיבים כי אף לגופו של עניין לא קמה עילת פסלות.
5.כב' הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ, בהחלטתה מיום 7.2.01, קבעה כי לכאורה הערעור מתייחס, על-פי תוכנו, להחלטת בית המשפט מיום 19.12.00, ומכאן שהוגש באיחור. בנסיבות אלה, ביקשה כב' הרשמת את תגובת בעלי הדין לאמור בהחלטתה. לאחר שהתקבלה תגובת בעלי הדין, קבעה כב' הרשמת, בהחלטתה מיום 9.5.01, כי הערעור הוגש באיחור ככל שהוא נוגע לטענות אשר נדונו בהחלטה מיום 19.12.00. לפיכך התבקש המערער להודיע אם הוא עומד על ערעורו בנוגע להחלטה מיום 9.1.01 בלבד. בהודעת המערער שהוגשה לבית המשפט ביום 17.5.01, הודיע המערער כי הוא מבקש לקיים דיון בערעורו ככל שהוא מתייחס להחלטה מיום 9.1.01.
6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה, לב לבו של הערעור מכוון כנגד החלטת בית המשפט מיום 19.12.00. המערער בחר שלא לערער על החלטה זו במועד הקבוע בתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, כי אם להגיש בקשת פסלות נוספת בה העלה את שוב את טענותיו, ורק לאחר מכן ערער לבית משפט זה. כבר נפסק בעבר כי טענת פסלות אינה "נשק סודי" שיש לשמור אותו לשעת כושר מתאימה (ראו: ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה , פ"ד מה(3) 790, 791). כך הוא גם לעניין ערעור שמועדו הוגבל בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (ראו: ע"א 4169/99 דירות נופש לב הגליל בע"מ נ' שלמה הס (לא פורסם)). מטעם זה איני נצרך כאמור לדון בטענות המערער ככל שהן נוגעות להחלטת בית המשפט מיום 19.12.00.
7.המערער מעלה למעשה שתי טענות המכוונות כנגד החלטת בית המשפט מיום 9.1.01. טענתו הראשונה היא כי בית המשפט פטר את עצמו שלא כדין מחובת ההנמקה. אין כל ממש בטענה זו. בהחלטתו מיום 9.1.01 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות שהגיש המערער מהטעם שבקשה זו היתה זהה למעשה לבקשת הפסלות הראשונה שהגיש המערער. כאמור, קביעה זו של בית המשפט בדין יסודה ודי היה בטעם זה כדי לדחות את בקשת הפסילה, מבלי שהיתה מוטלת חובה על בית המשפט לדון שנית בטענות המערער לגופן, טענות אשר נדחו כאמור בהחלטה מיום 19.12.00. הטענה הנוספת אשר בפי המערער נוגעת להחלטת בית המשפט ליתן צו הגנה כנגדו בהעדר סמכות. כפי שנפסק לא פעם, הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של היושב בדין (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ'
טודרוס (לא פורסם), ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם); ע"א 108/00 רוזנצוייג נ' חיים (לא פורסם)). ההחלטה שקיבל בית המשפט בעניינו של המערער, בין אם היא צודקת ובין אם היא מוטעית (ולעניין זה אין אני נצרך), אינה מעוררת את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, 250).
לפיכך, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ב בתמוז התשס"א
(3.7.2001).
ה
נ ש י א