ע"א 418-24 ע"א 418-24

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.11.2023, ובפרט של צו המניעה הקבוע שניתן בגדרו (ת"א 64303-01-15, השופטת ת' אברהמי).

רקע והליכים קודמים

2.מקורה של הבקשה בסכסוך שנסב על טענות להפרת זכויות היוצרים בתוכנת "דנאל 2000" (להלן: תוכנת דנאל), שפותחה בשלהי שנות ה-90 ומשמשת לתפעול וניהול של תיקי ניירות ערך ומוצרים פיננסיים. בעלת הזכויות בתוכנת דנאל הייתה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) והיא מכרה אותן בהמשך למשיבה 2. בתמצית ייאמר, כי לטענת המשיבה המבקש הפר את זכויותיה בתוכנת דנאל לאורך השנים באמצעות פיתוח ושיווק של שלוש תוכנות: תוכנת סנפיר, תוכנת פינאנסר החדשה (להלן: תוכנת פינאנסר) ותוכנת תשואה.

3.תחילתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים בחודש דצמבר 2009, אז הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לצו מניעה זמני נגד המבקש, שנסבה על השימוש בתוכנת סנפיר. ביום 6.1.2010 עתרה המשיבה גם למתן צו מניעה קבוע (ת"א 38918-12-09; להלן: ההליך הקודם). המשיבה טענה בין השאר, כי המבקש הציג ללקוחותיה את תוכנת סנפיר כזהה לתוכנת דנאל, ואף ציין שהתוכנה נראית ופועלת בדיוק כמו תוכנת דנאל, כך שהלקוחות לא יידרשו להתאמץ בהטמעתה. המשיבה הוסיפה כי מבדיקה שערכה, היא מצאה כי מרבית המסכים, הממשקים והדוחות שבתוכנת סנפיר זהים למקביליהם בתוכנת דנאל, וכן כי בסיס הנתונים של תוכנת סנפיר, ואף קודים ייחודיים הועתקו ברובם מתוכנת דנאל.

4.בסמוך לאחר מכן בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' זפט) הורה על מתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. בהמשך, ביום 5.1.2010, נערך דיון בבקשה שבו הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט. ביום 24.1.2010 הגיש המומחה את חוות דעתו, שבה קבע כי לא הועתק קוד המקור של תוכנת דנאל, אך הממשק למשתמש ובסיס הנתונים אכן הועתקו ממנה.

5.ביום 15.2.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח שהמבקש העתיק חלקים מהותיים מהתוכנה שלה וכי סיכויי התביעה טובים. כמו כן, בית המשפט המחוזי מצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי הורה על מתן צו מניעה זמני, שזו לשונו:

"ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיב [המבקש – ד' ב' א'] ו/או מי מטעמו ו/או בעבורו למכור ו/או לשווק ו/או להציג ו/או לעשות כל שימוש ו/או לתת שירות תחזוקה ו/או פיתוח נוסף לתוכנת סנפיר ו/או תוכנה אחרת הדומה לתוכנת דנאל 2000 של המבקשת [המשיבה – ד' ב' א']".

6.ביום 28.3.2010 הגיש המבקש כתב הגנה. בקליפת אגוז, המבקש טען כי מדובר בהליך סרק שנועד לשמר את מעמדה המונופוליסטי של המשיבה בשוק. בעיקרו של דבר, טען המבקש כי הוא אכן עשה שימוש ברעיון של המשיבה, אך יישם אותו באופן שונה ממנה, וכי הדמיון בין התוכנות נובע מצרכים פונקציונליים דומים ומדרישת הלקוחות.

7.ביום 11.10.2010 הגישה המשיבה בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, בטענה שהמבקש הפר את צו המניעה שניתן נגדו בכך שהוסיף לשווק את תוכנת סנפיר. המבקש טען, מנגד, כי הוא אינו משווק עוד את תוכנת סנפיר, אלא תוכנה חדשה ששמה פינאנסר.

8.ביום 21.2.2011 מינה בית המשפט המחוזי את המומחה פעם נוספת, זו הפעם לשם בירור הדמיון בין התוכנות דנאל, סנפיר ופינאנסר. בחוות הדעת מיום 2.6.2011 הבהיר המומחה כי יש שוני מסוים בין תוכנת סנפיר לתוכנת פינאנסר, אך יחד עם זאת תוכנת פינאנסר "נסמכת במידה רבה על האפיון של מערכת דנאל" וכן "הוכנה במכוון כדי שתהיה דומה למערכת דנאל, דבר שיאפשר גם מעבר והסבה פשוטים יחסית".

9.ביום 4.1.2012 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המשיבה, לאחר שקבע כי המשיבה לא הוכיחה באופן חד-משמעי שצו בית המשפט לא בוצע או שנעשתה פעולה בניגוד לו. בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה נדחתה בהחלטתו של בית משפט זה מיום 21.6.2012 (רע"א 1068/12, השופט נ' הנדל), תוך שצוין בה כי דחיית הבקשה אינה משמיעה שלא הייתה הפרה, וכי המשיבה רשאית לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להוצאת צו מניעה חדש.

10.ביום 9.4.2014 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך הקודם (השופטת מ' אגמון-גונן). בית המשפט המחוזי קבע כי למבקש הייתה גישה לתוכנת דנאל וכי קיים דמיון מהותי, ואף "כמעט מוחלט", בין תוכנת סנפיר לתוכנת דנאל, שאין בקיומם של אלמנטים פונקציונליים מסוימים בתוכנות כדי להתגבר עליו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקש לא הוכיח שהדמיון הרב אינו נובע מהעתקת התוכנה, ואף ניכר כי הוא השקיע זמן מועט מאד בשלבי הפיתוח השונים של התוכנה. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של המשיבה והורה על חיוב המבקש בפיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים וגזל סוד מסחרי, וכן על מתן צו מניעה קבוע, שזה נוסחו:

"ניתן בזאת צו מניעה קבוע כנגד הנתבע [המבקש – ד' ב' א'] האוסר על הנתבע, בין בעצמו ובין באמצעות מי מטעמו, בין במישרין ובין בעקיפין, להפר את זכויותיה של התובעת [המשיבה – ד' ב' א'] בתוכנת דנאל 2000 ובכלל זה למכור או לשווק או להציג או לעשות כל שימוש או לתת שירות, תחזוקה או פיתוח נוסף לתוכנה שהיא נשוא כתב תביעה זה, או כל תוכנה דומה לה, שהועתקה על ידו תוך הפרת זכויותיה של התובעת".

11.יוער כי בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר כי לפסק דינו "עשויות להיות השלכות גם לעניין תוכנת פינאנסר". ביום 29.5.2014 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להבהרה בנוגע לתחולתו של פסק הדין על תוכנת פינאנסר, ובאופן יותר ספציפי, ביקש לקבוע כי פסק הדין אינו חל עליה. בהמשך לכך, ביום 23.6.2014, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין עסק בתוכנת סנפיר בלבד.

12.ואכן, בכך לא תמה ההתדיינות המשפטית בין הצדדים. ביום 29.1.2015 הגישה המשיבה תביעה נוספת כנגד המבקש, שתוקנה ביום 9.3.2017 (ת"א 64303-01-15). התביעה נסבה על הפרת זכויות יוצרים, זו הפעם על-ידי שימוש בתוכנת פינאנסר ובתוכנה נוספת שפותחה ושווקה על-ידי המבקש – תוכנת תשואה – וכן על הפרה של צו המניעה שניתן בבית המשפט המחוזי בהליך הקודם. מנגד, המבקש טען, בעיקרו של דבר, כי הוא ציית לפסק הדין במלואו – הפסיק לשווק את תוכנת סנפיר או לעשות בה שימוש, וכן שילם את הפיצויים שהוטלו עליו. המבקש הוסיף כי טענותיה של המשיבה התבררו זה מכבר במסגרת בקשתה לפי פקודת ביזיון בית המשפט בנוגע לצו המניעה הזמני, כך שחל עליהן מעשה בית דין, ולמצער יש לברר אותן במסגרת הליך נוסף לפי פקודת ביזיון בית המשפט. המבקש טען עוד כי תוכנת פינאנסר אינה מפרה את זכות היוצרים של המשיבה ואינה עושה שימוש בסודות מסחריים ששייכים לה. לגבי תוכנת תשואה, המבקש הבהיר כי מדובר בתוכנה חדשה ושונה באופן מהותי משתי קודמותיה (לא כל שכן מתוכנת דנאל), ושהיא היחידה מבין שלוש התוכנות שנמצאת כיום בשימוש לקוחותיו של המבקש.

13.במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי מונה המומחה מטעם בית המשפט פעם נוספת, וביום 26.2.2018 הגיש חוות דעת אשר התמקדה בעיקרה בהשוואת תוכנת תשואה לתוכנת דנאל וכן לתוכנות סנפיר ופינאנסר. המומחה מצא כי רמת הדמיון בין תוכנת דנאל לתוכנת תשואה פחתה "בכמה רמות", ביחס להשוואה שנערכה בין תוכנת דנאל לתוכנת פינאנסר. המומחה הבהיר שמרבית השינויים שנעשו התמקדו במישור הוויזואלי. המומחה הבהיר עוד כי קוד המקור השתנה במידה ניכרת ביחס לתוכנת פינאנסר, אם כי עדיין נעשה שימוש בקוד המקור של תוכנת סנפיר בפונקציות שלא נעשה בהן שינוי מאז פסק הדין שניתן בהליך הקודם. בתשובה לבקשה שהוגשה להבהרת חוות דעתו, הוסיף המומחה, בין השאר, כי תוכנת תשואה "נוצרה בעיקר כהמשך פיתוח עקב בצד אגודל של מערכת סנפיר הראשונה, ולא כפרי של אפיון מחדש", ולכן חלק מהמאפיינים של תוכנת תשואה נותרו דומים למאפייניה של תוכנת דנאל, מעבר לדמיון המתחייב על רקע הדרישות הפונקציונליות של התוכנות.

14.בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים קבע בית המשפט המחוזי (השופטת אברהמי) כי המבקש הפר את צו המניעה שניתן בהליך הקודם, אשר אסר עליו "לעשות כל שימוש...או פיתוח נוסף לתוכנה שהיא נשוא כתב תביעה זה, או כל תוכנה דומה לה...". בית המשפט המחוזי הטעים כי תוכנות פינאנסר ותשואה עשו שימוש בחלק גדול מן הקוד של תוכנת סנפיר, עשו בה פיתוח נוסף ועדכנו אותה בעיקר במטרה לצמצם דמיון ויזואלי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי תוכנת פינאנסר מפרה כשלעצמה את זכות היוצרים של המשיבה בתוכנת דנאל, על רקע הדמיון המהותי הרב בין התוכנות. לגבי תוכנת תשואה מצא בית המשפט המחוזי כי אין היא אלא תוכנת פינאנסר בשינוי שם. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש הפר את זכות היוצרים של המשיבה וחייב אותו לפצותה בסך של 100,000 שקלים, בהתאם לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התביעה, וכן הטיל עליו הוצאות בסך 160,000 שקלים. לצד זאת הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו מניעה, שייכנס לתוקפו ביום 1.4.2024 (כחמישה חודשים לאחר מועד מתן פסק הדין), וזו לשונו:

"ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע [המבקש – ד' ב' א'] או מי מטעמו, במישרין או בעקיפין, להפר את זכויות התובעות [המשיבות – ד' ב' א'] בתוכנת דנאל 2000 ובכלל זה למכור, לשווק, להציג או לעשות כל שימוש או פיתוח נוסף לגבי תוכנת פינאנסר החדשה, תוכנת תשואה או כל תוכנה אחרת המבוססת על תוכנת פינאנסר הישנה (סנפיר) או איזה מהתוכנות הנ"ל".

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

15.ביום 14.1.2024 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן תוכנת פינאנסר ותוכנת תשואה הן למעשה אותה תוכנה, וכי הן מגלמות הפרה של זכויות היוצרים בתוכנת דנאל, הן שגויות. לחלופין המבקש עותר לשינוי ניסוחו של צו המניעה כך שלא יחול על פיתוחים מקוריים שלו, על תצוגות מסכים המחויבים על-פי דין ועל קוד תוכנה מקורי. לבסוף, המבקש מערער על גובה ההוצאות שנפסקו לחובתו.

16.לצד הערעור, הוגשה גם הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע תחילת תוקפו של צו המניעה עד להכרעה בערעור, בתוספת תקופת התארגנות של כחמישה חודשים, במידת הצורך. המבקש טוען כי סיכויי ערעורו להתקבל גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת קבלת בקשתו. בעניין זה טוען המבקש כי בעוד שכניסה לתוקף של צו המניעה תוציא אותו מהשוק ותגרום לו לאבד את לקוחותיו, למשיבה לא ייגרם כל נזק אם צו המניעה ייכנס לתוקף במועד דחוי. בהקשר זה מצביע המבקש על כך שלאורך כל ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי לא ביקשה המשיבה כי יוצא צו מניעה זמני כנגד המבקש. עוד מדגיש המבקש כי כניסתו לתוקף של צו המניעה תפגע גם בלקוחותיו, שכן אלה יידרשו לעבור לתוכנה חלופית שתתאים לצרכיהם הקונקרטיים, דבר שעלול לגזול מהם זמן ומשאבים. בהקשר זה, המבקש צירף לבקשה מכתבים שקיבל משלושה מלקוחותיו אשר מבקשים זמן נוסף לצורך מעבר לתוכנה אחרת, תוך שהם מדגישים כי תוכנת דנאל היא החלופה היחידה שקיימת בשוק. הלקוחות הדגישו כי הטמעת תוכנה חדשה תארך זמן רב וכי הדבר עלול לפגוע במעקב אחר השקעות ובעמידה בדרישות הקבועות בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995.

17.בתגובת המשיבה מיום 23.1.2024, שהוגשה בהתאם להחלטתי, המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשען על ממצאי עובדה ומהימנות ברורים, שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהם. המשיבה מוסיפה כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, מאחר שאף אם יזכה בערעור ויבקש להשיב אליו את לקוחותיו, יוכל לעשות כן בתהליך פשוט וקצר. עוד מוסיפה המשיבה כי הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן עיכוב ביצוע הוא נזק כלכלי, שהוא בר פיצוי. בתוך כך, המשיבה טוענת כי נגרם לה נזק כלכלי רב בכל חודש שבו המבקש מוסיף לעשות שימוש בתוכנות המפרות. עוד טוענת המשיבה כי במסגרת פסק הדין ניתן פרק זמן של כחמישה חודשים לצורך "התארגנות" עד לכניסתו לתוקף של צו המניעה, וכי די בכך כדי לענות על צרכי הלקוחות.

דיון והכרעה

18.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע תחולתו של צו המניעה באופן חלקי בלבד, במובן זה שהמבקש יוכל להוסיף ולהעניק שירות לשלושת הלקוחות שמכתביהם צורפו לבקשה, ולהם בלבד, בנוגע לתוכנות מושא הערעור.

19.כידוע, בהתאם לתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו. על המבקש לעכב פסק דין עד להכרעה בערעור מוטל הנטל להוכיח כי סיכויי הערעור גבוהים ובעיקר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 2612/19 מזרחי נ' דבליו בי.די. טכנולוגיות בע"מ, פסקה 16 (7.5.2019); ע"א 4751/23 אכרם נ' בשר, פסקה 10 (16.8.2023)). בנסיבות דנן, מבלי להידרש לסיכויי הערעור, משמעותו האופרטיבית של פסק הדין נושא הערעור הינה כספית, ולפיכך אין לומר כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך מביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, במסגרת שיקולי מאזן הנוחות מצאתי לנכון לתת משקל מסוים לאינטרס ההסתמכות של לקוחותיו של המבקש ולנזק שעלול להיגרם להם בשל הצורך להידרש לשירותים חלופיים (ראו והשוו: ע"א 7798/10 גל נ' גולן, פסקאות 5 ו-11 (7.11.2010); עע"ם 8753/13 שלב 1945 הובלות (2004) בע"מ נ' תחבורה אגודה שיתופית מרכזית לשירותים בחקלאות בע"מ, פסקה 10 (2.2.2014)).

20.בנסיבות אלה, ועל מנת למנוע פגיעה בעבודתם השוטפת של אותם לקוחות ספציפיים ובהתחייבויותיהם על-פי דין, אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי במובן זה שצו המניעה הקבוע שניתן במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יחול על אותם לקוחות שפנייתם צורפה לבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. עיכוב הביצוע מותנה בהפקדת ערבות להבטחת נזקי המשיבה בסך 100,000 שקלים עד ליום 1.4.2024, הוא יום כניסתו לתוקף של צו המניעה הקבוע. הערבות תופקד בקופת בית המשפט המחוזי.

21.סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסקה 20 לעיל. במכלול הנסיבות, הוצאות הצדדים בבקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור.