ע"א 4751-23 ע"א 4751-23

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 3.5.2023 (פש"ר 41615-08-19, השופט א' זגורי).

2.החל מיום 19.8.2019 מתנהל הליך פשיטת רגל בעניינו של המשיב 1 (להלן: החייב). ביום 3.3.2020 מונה המשיב 3 לכונס על נכסיו של החייב (להלן: כונס הנכסים), וביום 12.12.2021 מונה המשיב 2 לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן).

3.מקורו של ההליך שבפני בבקשה שהגיש הנאמן ביום 19.3.2023 לביטול משכנתה על סך 500,000 שקלים שנרשמה ביום 17.3.2010 על זכויות החייב בנכס מקרקעין הידוע כגוש 17837, חלקה 2 לטובת המבקש (להלן: המשכנתה). בבקשה נטען כי מדובר במשכנתה פיקטיבית, וכי יצירתה נועדה להבריח נכסים של החייב מידי נושיו.

4.ביום 20.3.2023 הורה בית המשפט המחוזי למבקש ולחייב להגיש את תגובתם לבקשה בתוך 14 יום, וקבע אותה לדיון במעמד הצדדים. ביום 17.4.2023 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי אישור מסירה של הבקשה מיום 19.3.2023 ושל ההחלטה מיום 20.3.2023, לאשתו של המבקש.

5.לדיון בבקשה (שנקבע תחילה ליום 23.4.2023 ונדחה ליום 3.5.2023 לבקשת בא-כוח החייב) לא התייצב המבקש, ואף לא הוגשה כל תגובה מטעם המבקש או החייב. בו ביום קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול המשכנתה בציינו כי מהמסמכים שצורפו עולה שהמבקש לא היה בעל יכולות כלכליות המאפשרות לו להלוות לחייב כ-500,000 שקלים, ושהוא לא פעל למימוש המשכנתה במשך כ-13 שנים. בית המשפט המחוזי קבע כי "ההיגיון והשכל הישר מובילים לכך שאין זה הגיוני שאכן עומדת עסקה אמיתית בין ה[מבקש] לבין החייב שבגינה נרשמה משכנתא על זכויות החייב לצורך הבטחת תשלום של 500,000 ₪ ועל כן, דין הבקשה להתקבל". לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול המשכנתה ומימוש הנכס. מבלי לפרט יצוין כי בית המשפט המחוזי הורה מעת לעת על עיכוב ביצוע החלטתו, וזאת עד ליום 30.6.2023.

6.ביום 22.6.2023 הגיש המבקש ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. ביום 2.7.2023 הוגשה הבקשה דנן לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים בשים לב לכך שהמבקש לא קיבל את כתבי בית הדין ואת הזימון לדיון, כך שלא ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו ביחס לבקשה. באשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי מימוש הנכס יגרום לו לנזק בלתי הפיך, אך אינו מפרט מהם הנזקים הקונקרטיים שייגרמו לו.

7.בו ביום הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה. כמו כן הוריתי על מתן צו ארעי לפיו יעוכב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

8.ביום 30.7.2023 הוגשה תגובת הנאמן, ובה נטען כי דין הבקשה להידחות. בתגובתו טוען הנאמן כי סיכויו של הערעור להתקבל קלושים. הנאמן טוען כי בהתאם לתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 היה על המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ומשחלף המועד להגשת בקשה כאמור אין המבקש רשאי עוד להלין על ההחלטה. כן נטען כי אף לגופם של דברים דין הערעור להידחות. באשר למאזן הנוחות נטען כי מדובר במקרקעין פנויים שדבר אינו בנוי עליהם ואיש אינו מתגורר בהם, ולכן מכירתם מגלמת נזק כספי הניתן לפיצוי בדיעבד.

9.ביום 7.8.2023 הוגשה תגובה מטעם כונס הנכסים, וגם בה נטען כי דין הבקשה להידחות. בתמצית, נטען כי לא ייגרם למבקש כל נזק ממימוש הנכס, במובן זה שאם יזכה בערעורו יקבל את פדיון מימושו עד לגובה חובו המובטח. עוד נטען כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים.

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, השיקולים המנחים בבקשות שעניינן עיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו: ע"א 7165/22 תמיס ג'י. אר. אי. אנ. בע"מ נ' כהן, פסקה 9 (28.11.2022)). בעיקרו של דבר, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, איני סבורה שמאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש. זאת, בשים לב למהות הנכס שעליו נסבה הבקשה. בענייננו, המבקש כלל לא טען כי המקרקעין משמשים אותו, או אדם אחר למגורים, ואף לא הצביע על ערך מיוחד או זיקה אישית העשויים להצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש (ראו והשוו: ע"א 6633/18 מורדוב נ' זקס, פסקה 9 (14.11.2018)). אכן, כפי שציינו כונס הנכסים והנאמן, ככל שיתקבל הערעור ניתן יהיה לפצות את המבקש בנזקיו הכספיים, ואין יסוד לסבור כי עלולים להיגרם לו נזקים בלתי הפיכים או שאינם בני-פיצוי, והמבקש אף לא הצביע על נזקים פוטנציאליים כאמור.

11.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. ממילא בטל הצו הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 2.7.2023. במכלול הנסיבות, המבקש יישא בהוצאות המשיבים 3-2 בסך של 1,000 שקלים לכל אחד.