פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
4220/98 - ב'
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש
:
מאיר
זינו
נגד
המשיב
ה :
עיריית אילת
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק-דין בית-המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.7.98
בה"פ 4176/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' אבידע
החלטה
המבקש והמשיבה הגיעו להסכם שלפיו יורשה המבקש לעסוק ברוכלות זמנית בשטח הטיילת באילת, וזאת עד למציאת פתרון של קבע עבורו. במסגרת התנאים השונים לביצוע ההסכם נדרש המבקש להוציא רשיון רוכלות זמנית ולחדשו מדי שלושה חודשים, אך לא עשה כן והפעיל את עסקו ללא רשיון. בעקבות זאת ביקשה המשיבה לפנותו מאזור הטיילת.
המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בבקשה לסעד הצהרתי, שבגדרה התבקש בית-המשפט להצהיר כי למשיבה אין זכות לפנות את עסקו של המבקש. הבקשה נדחתה, והמבקש עירער על כך לבית-משפט זה. במסגרת הערעור מבקש הוא לעכב את ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.
לאמיתו של דבר בקשתו של המבקש היא לסעד זמני במסגרת הערעור, ולא לעיכוב ביצוע פסק-הדין של הערכאה הראשונה, שכן לא ניתן "לעכב" ביצועו של פסק-דין הדוחה תובענה, הואיל ולא קיימת כל הוראה אופרטיבית או הוראה אחרת שניתן לעכב את ביצועה. ראו, למשל, בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ(1) 668.
כבר מן הטעם הזה יש איפוא מקום לדחות את הבקשה.
על-כל-פנים, אף לגוף העניין אין מקום להיעתר לבקשה. שכן, מתשובת המשיבה עולה כי בתנאים מסוימים מוכנה היא להעניק למבקש רשיון רוכלות עד למציאת פתרון של קבע עבורו, אלא שהמבקש מסרב לתנאים אלה ואף חזר בו מן הבקשה להוצאת רשיון שהגיש למשיבה. בנסיבות אלה איני רואה מקום לתת למבקש סעד זמני אשר יאסור על המשיבה לפנות את עסקו עד להכרעה בערעורו.
הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 3,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ באב תשנ"ח (12.8.98).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT