פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
4221/98 - ד'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערערים
:
1. רמי וארץ אלמגור
2.
שאול ויעל אלמלם
3.
משה וצביה בר
4.
ציון וג'סיקה ברששת
5.
יוסי וקרני דר
6.
יצחק ועפרה הרוש
7.
יהודה ואסתר כהן
8.
דניאל ואילנה משולם
9.
משה נגד
10.
משה נפתלי
11.
מרדכי שמואל
12.
נציגות הבית המשותף
נגד
המשיבים
:
1. אזורים בנין (1965) בע"מ
2.
אברהם תורג'מן
(משיב פורמלי)
בקשה
לעיכוב ביצוע פסק דין
החלטה
הבקשה שלפני הינה מוזרה-משהו. המערערים קנו דירות מן המשיבה מס' 1, וטענתם הייתה על ליקויים שנמצאו באותן דירות. בית משפט קמא חייב את המשיבה לתקן אותם ליקויים. לכאורה, איפוא, זכו המערערים במבוקשם. מה להם, איפוא, כי ילינו ויבקשו עיכוב ביצוע של פסק הדין? אלא שטענת המערערים היא כי בבית משפט קמא לא ביקשו לעצמם כלל סעד של תיקון הליקויים בבניה, אלא פיצויים על נזקים שנשאו בהם עקב אותם ליקויים.
בית המשפט קמא נתן, איפוא, בידיהם סעד שלא ביקשו כלל ואילו סעד שביקשו לא ניתן להם.
אני מתקשה להבין כיצד זה ניתן לחייב תובע לקבל סעד שאין הוא חפץ בו כלל. הוא שאמרתי בתחילת דברי: הבקשה היא מוזרה-משהו, שתובע אשר זכה במיקצת מבקשותיו (לכאורה) מבקש שלא "יחוייב", כביכול, לקבל את זכייתו.
מוזרה תהא בקשת המערערים ככל שתהא, אינני רואה כיצד ניתן לחייב אותם לקבל דבר שאין הם רוצים לקבלו; לא-כל-שכן, שבית המשפט קמא זיכה אותם בסעד שלא ביקשו כלל לקבלו ושהם מסרבים לקבלו.
אני מחליט, איפוא, לקבל את בקשת המערערים ואני מורה על עיכוב ביצוע אותו חלק בפסק דינו של בית משפט קמא המורה על תיקון הליקויים בדירותיהם של המערערים (סעיף 7 (1) לפסק הדין).
אזכיר לבסוף את הצעתו של בית המשפט קמא כי בעלי הדין יגיעו להסדר ביניהם, וכי תחת התיקונים ישולם פיצוי למערערים.
ניתנה היום, כ"ז
באלול תשנ"ח (18.9.98)
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98042210.
G04