ע"א 424/20 עמוס לוזון נ. משה צאיג

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' שוורץ ) בת"א 39058-11-14 מיום 2.12.2019, עד להכרעה בערעור.

1.

בין המבקש 1 (להלן: לוזון ) לבין המשיב 1 (להלן: צאיג ) נרקמה מערכת יחסית עסקית, במסגרתה השקיע צאיג בעסקאות נדל"ן על בסיס מידע שמסר לו לוזון. בין הצדדים נתגלע סכסוך שהוביל לקיומם של מספר הליכים משפטיים. בהליך מושא הבקשה שלפני, התקבלה באופן חלקי תביעה שהגישו המשיבים בעילות שונות, ביניהן טענה לנזק שנגרם למשיבים כתוצאה ממימוש כפוי של זכויותיהם במקרקעין מסוימים בעיר פתח תקווה.

החשוב לענייננו הוא כי בית המשפט המחוזי קבע, על בסיס פסק דין קודם שניתן בהליך שניהלו הצדדים (להלן: פסק הדין הקודם ), כי היה על המבקשים לפרוע 5/6 מסכום הלוואה שנרשמה על שם צאיג וניטלה לצורך רכישת הזכויות במקרקעין. המבקשים לא פרעו את חלקם בהלוואה, ובכך הפרו התחייבות חוזית ואף התרשלו כלפי המשיבים. אי פירעון ההלוואה הביא למימוש שעבוד זכויותיהם של המשיבים בקרקע והסב להם נזק. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של השמאי מטעם המבקשים לעניין שווי הקרקע ביום המימוש, ולאחר הפחתת אשם תורם של צאיג בשיעור 20%, קבע כי על המבקשים לשלם למשיבים סך של 4,642,666 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום 20.11.2007; הוצאות משפט בגובה מחצית אגרת בית המשפט; והוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 200,000 ₪.

2.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד במוקד הערעור שהוגש על ידי המבקשים. לצד הערעור הוגשה הבקשה שבפני, בגדרה עותרים המבקשים לעכב את ביצועו של פסק הדין, ולחלופין, להורות על הפקדת ערבות בנקאית או הפקדת הכספים שנפסקו בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור.

3.

טענתם המרכזית של המבקשים בערעור היא כי היה מקום להפחית מסכום הפיצוי את הכספים שהתקבלו מהמימוש הכפוי של הקרקע, ושימשו לפירעון חלק מההלוואה שניטלה. הסכום שהתקבל מהמימוש הכפוי עומד על סך 6,050,534 ₪, כך שלטענת המבקשים הם לא צריכים לשלם למשיבים דבר. נטען כי גם לשיטתם של המשיבים וגם מפסק הדין עולה כי יש להפחית את כספי המימוש הכפוי, וכי בית המשפט נתפס לכלל טעות בעניין זה. המבקשים פנו אחר מתן פסק הדין בבקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אך בית המשפט הפנה לנימוקי פסק הדין וקבע כי טענת המבקשים היא טענה ערעורית במהותה. לחלופין טענו המבקשים כי היה על בית המשפט לייחס למשיבים אשם תורם בשיעור של 100%, ומטעמים אלה כולם סיכוי הערעור להתקבל הינם גבוהים.

במישור מאזן הנוחות נטען כי אם לא יעוכב פסק הדין, קיים סיכון ממשי שהמבקשים לא יקבלו את כספם בחזרה. זאת מכיוון שככל הידוע למבקשים, המשיבים אינם תושבי ישראל, והם נרשמו בעבר בלשכת רישום המקרקעין באמצעות דרכון זר; מצבם הכלכלי של המשיבים אינו טוב, ולצאיג חוב גבוה כלפי רשויות המס; קיים חשש שהכספים שישולמו במסגרת פסק הדין יעוקלו מיד על ידי הרשויות; ומדובר בתשלום סכום לא מבוטל, שכשלעצמו מקים חשש כי המשיבים לא יוכלו להחזירו ככל שיתקבל הערעור. עוד מציינים המבקשים, כי אם יעבירו את הסכום שנפסק לידי המשיבים, יהיה על המבקשים לנכות מס במקור עבור צאיג. אם יתקבל הערעור, המבקשים ידרשו לפעול מול רשויות המס על מנת להשיב את סכום הניכוי בחזרה. ניסיון העבר לימד כי צאיג נמנע מלשתף פעולה בהליכים מול רשויות המס, והדבר עלול להקשות על יכולתם של המבקשים לקבל את כספם בחזרה.

4.

המשיבים טענו כי אין כל חשש שלא ישיבו את הכספים ככל שיתקבל הערעור. בניגוד לנטען, כיום המשיבים הם תושבי ישראל וברשותם נכסים ששוויים עולה בהרבה מהחוב הפסוק. לטענת המשיבים, בפסק הדין הקודם המבקשים חויבו להעביר למשיבים זכויות במקרקעין, אך חרף היות פסק הדין חלוט, ההעברה לא בוצעה והמבקשים ממשיכים להנות מהמקרקעין ומדמי השכירות המתקבלים מהם. המשיבים טוענים כי אין ממש בטענה לחוב כלפי רשויות המס, השומות שהוצאו נגדם הוקפאו, ולאחרונה אף התקבלו אצל המשיבים החזרי מס.

אשר לסיכויי הערעור, המשיבים מצביעים על כך שבית המשפט המחוזי דחה את הטענה כי נפלה טעות סופר בפסק הדין והפנה להתייחסותו לטענת המבקשים לגופה. לשיטתם, הטענות בדבר האשם התורם הן טענות נגד קביעות עובדתיות, כך שסיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים. עוד טענו המשיבים כי נזקיהם גבוהים מסכום הפיצוי שנפסק, והם הגישו ערעור מטעמם בעניין זה ובנושאים נוספים (ע"א 463/20).

5.

ההלכות הנוגעות לעיכוב ביצוע בכלל ולעיכוב ביצוע פסק דין כספי ידועות ומוכרות (ראו, למשל, ע"א 8059/18 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות , בפסקה 3 (23.12.2018)), ולא אחזור עליהן. אומר בתמצית, שאיני רואה לנכון לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור, ורק אציין כי הטענה להפחתת כספי המימוש באה לידי ביטוי בפסק הדין וראויה להתברר. בחנתי אף את טענות הצדדים במישור מאזן הנוחות. ב איזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ,

מצאתי כי בנסיבות העניין יש לקבל את הבקשה באופן חלקי , כך שהמבקשים יפקידו ערבות בנקאית בגובה מלוא הסכום שנפסק, וזאת תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו. עיכוב הביצוע לא יחול על סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסק לזכות המשיבים, ואלה ישולמו על ידי המבקשים למשיבים.

6.

החלטה זו תבוא חלף הצו הארעי שניתן ביום 16.1.2020.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות .