ע"א 4240/02 יוסף עמיאל נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בפניי בקשה לביטול החלטה מיום 22.9.02.

בהחלטה האמורה דחיתי את הערעור שבכותרת, לאחר שהמערער לא הפקיד ערבון במועד שנקבע בהחלטת כב' הרשם אוקון מיום 8.8.02. יצויין, כי ההחלטה האמורה מיום 8.8.02 הומצאה למערער ביום 13.8.02. נקבע בה, כי אם לא ישולם הערבון בתוך 30 ימים, יידחה הערעור בלא הודעה נוספת, וכי הפגרה אינה עוצרת את מירוץ הזמן.

הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 10.12.02. בבקשה נטען, כי רק לאחר מתן ההחלטה על דחיית הערעור הצליח המערער לגייס את סכום הערבון. עוד נטען, כי יש לייחס משקל למגעים שהיו בין הצדדים על מנת להגיע להסדר. המערער מוסיף וטוען, כי למשיבה 2 בערעורו ניתנה ארכה לצורך הגשת ערעור, וכי גם על רקע זה יש לבטל את ההחלטה על דחיית ההליך. עוד נטען, כי הואיל וממילא הוגש ערעור מטעם המשיבה 2 על פסק דינו של בית משפט קמא, לא קיים ממילא למשיב 1 אינטרס בסופיות ההליך.

דין הבקשה להידחות. ההחלטה בדבר דחיית הערעור יצרה מעשה בית דין לגופו של הערעור (בש"א 10350/01 מור נ' פלסטין פלנטיישנס בע"מ דינים עליון סב 583). המערער אינו מצביע על פגם כלשהי בהחלטה, אשר ניתנה לאחר שהמערער הועמד על כך, שאי הפקדת הערבון במועד תביא לדחיית הערעור. המשיב 1 היה רשאי לסמוך על ההחלטה שדחתה את הערעור, כעל החלטה סופית בערעור. אין המערער טורח לנסות ולהבהיר, מדוע לא פנה במועד, לאחר שניתנה לו התראה בדבר דחיית ההליך אם לא יופקד ערבון תוך פרק זמן שנקבע, בבקשה מתאימה לבית המשפט להארכת המועד להפקדת ערבון. במחדל זה, יצר המערער במו ידיו אינטרס למשיב 1, שלא יוטרד עוד בהליכי ערעור מצד המערער. אינטרס זה התגבש כשלושה חודשים בטרם הוגשה הבקשה שבפניי, ולעניין זה, אף פרק הזמן שחלף הוא משמעותי במידה המצדיקה לדחות את הבקשה (השוו, למקרה דומה, ע"א 1949/01 מנאסרה נ' מנאסרה , תקדין עליון 2001(1) 160).

אוסיף, כי מתן הארכה למשיבה 2, והערעור שהוגש מטעמה (ע"א 8109/02) אינם משנים את המסקנה אליה הגעתי. בכל הנוגע לערעורה של המשיבה 2 המערער הינו משיב פורמלי, וכך עולים הדברים בבירור גם מן ההחלטה שניתנה להאריך את המועד להגשת הערעור הנ"ל. זאת ועוד, העדר סופיות של ההליך ביחס למערערת בע"א 8109/02 אינו משמיט את אינטרס הסופיות של המשיב 1 בכל הנוגע למערער. אכן, המשיב 1 הסכים להגשת ערעורה של המערערת בע"א 8109/02 באיחור, נוכח משא ומתן שהיה בין הצדדים. בהסכמה זו לא מקופלת הסכמה לכך שבחלוף פרק זמן ממושך מדחיית הערעור שבכותרת, יוחזר הערעור לחיים.

אשר למשא ומתן שנוהל מול המשיב 1 על ידי המערער, הרי שאין במשא ומתן זה כדי להחיות את ההליך. אין בחומר שבפניי כל תשתית לכך שבמסגרת המשא ומתן, הסכים המשיב 1, במפורש או במשתמע, לכך שדחיית הערעור תבוטל, או כי המערער היה רשאי להניח כי קיימת הסכמה כזו. לפיכך, גם טענה זו דינה להידחות.

במצב זה, אין ממש בבקשה שבפניי, והיא נדחית בזה. אין צו להוצאות.