ע"א 4364/14 תמיר נמני נ. גילה בן דוד

ביום 23.9.2014 הכרעתי בבקשת המערער לפטור מאגרה, תוך שקבעתי כי האגרה תופחת לכדי סכום של 1,500 ₪ ואילו העירבון יועמד על סכום מתון בסך 15,000 ₪. ביום 28.10.2014 הגיש המערער "בקשה נוספת לפטור מעירבון", שאינה אלא בקשה לעיון חוזר בהחלטתי האמורה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

כלל הוא, כי בעל דין נדרש להניח את מלוא התשתית העובדתית והראייתית לפני בית המשפט בעת הגשת בקשתו הראשונה, והוא אינו רשאי להגיש בקשות פטור "לשיעורין". ממילא ספק אם קמה בענייננו עילה מבוררת אשר יש בה כדי להצדיק עיון חוזר (כגון שינוי נסיבות מהותי). אוסיף, כי אף לגופם של דברים איני סבור שיש מקום לשנות מהחלטתי הקודמת. זאת, מן הטעם שלאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, לא שוכנעתי כי מצבה הכלכלי של אשת המערער אינו מאפשר את הפקדת העירבון בהליך דנן. די שאציין, לעניין זה, כי מוקדם יותר השנה נטלה אשת המערער הלוואה בסך 120,000 ₪ לצורך רכישת רכב חדש, וכן הלוואה נוספת בסך 40,000 ₪. בכך יש משום אינדיקציה ממשית ליכולתה הכלכלית באופן כללי, ובפרט לעניין היכולת ליטול הלוואה נוספת לצורך גיוס העירבון - אשר נקבע כאמור על הצד הנמוך. מכל מקום, לא הורם הנטל להוכיח היפוכו של דבר. אף לא נעלמו מעיניי התהיות אשר הועלו על ידי המשיבה במסגרת תגובתה, כמו גם טענתה לפיה סכום ההוצאות אשר נפסק בערכאה הדיונית לחובתו של המערער, טרם שולם.

אוסיף, כי הן בבקשה המקורית והן בבקשה לעיון חוזר לא הונחה תשתית לעניין היכולת להסתייע בסביבה הקרובה לצורך גיוס העירבון (למשל, בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (17.12.2009)).

הבקשה לעיון חוזר נדחית, איפוא. עם זאת, איני רואה לשנות (להגדיל) את סכומי האגרה והעירבון אשר נקבעו בהחלטתי הקודמת, כפי בקשת המשיבה. המערער ישלם את האגרה ויפקיד את העירבון תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך בהודעה נוספת.