ע"א 4401/21יהודה אמיתי נ. רחל קרויז

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי ירושלים אשר ניתנה ביום 31.5.2021 בפש"ר 63123-03-14 (השופט ע' עאסי ) – זאת, עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על אותה החלטה בגדרה אושר הפטר מותנה למשיבים 1-2 (להלן: החייבים ).

הרקע לבקשה

2.

ביום 11.8.2014 מונה המשיב 3, עו"ד איתן ארז, כמנהל מיוחד לנכסי החייבים.

3.

ביום 28.2.2016 הוכרזו החייבים כפושטי רגל והמשיב 3 (להלן: הנאמן ) מונה כנאמן לנכסיהם.

4.

החייבים ביקשו להגיע להסדר חוב, וביום 15.1.2018 הגישו, בהסכמת הנאמן, הצעת הסדר ולחלופין בקשה למתן הפטר מותנה. עיקרי ההסדר שהוצע הינם כדלקמן: צד ג' או משפחות החייבים יעבירו לקופת הפש"ר סך כולל של 7,000,000 ₪, בכפוף לשעבוד חלק מנכסי החייבים לצד ג'; צד ג' או משפחות החייבים יעבירו תשלומים בסך של 850,000 ₪ בצירוף מע"מ ו-170,000 ₪ עבור שכר טרחת הנאמן ואגרת השגחה למשיב 4, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ); החייבים ישתפו פעולה עם הנאמן בתביעה נגד המבקש 1; החייבים יישאו במימון הליכי השגה על תביעת חוב שהוגשה נגדם על-ידי מע"מ; בני משפחות החייבים ימשכו את תביעות החוב מטעמם בסך כולל של כ-12,000,000 ₪.

5.

ביום 5.3.2018 דחתה אסיפת הנושים את הצעת הפשרה ברוב גדול מאוד (כ-96%). בהמשך לכך ניהל בית משפט קמא מספר דיונים לפניו, וביום 31.5.2021 הורה על אישור ההצעה, אשר נתמכה על-ידי הנאמן והכנ"ר, והורה על מתן הפטר מותנה לחייבים. בית משפט קמא נימק את החלטתו בכך שהליך הפש"ר מתנהל כבר שנים רבות, במהלכן ננקטו פעולות רבות כדי להביא למיצוי מירבי של אפשרויות הפירעון מהחייבים. בנסיבות אלה, בית משפט קמא ראה לקבל את עמדת הנאמן והכנ"ר לפיה המשך ההליכים במטרה לגבות חובות באמצעות נכסי החייבים יסב עלויות לנושים מבלי שתצמח מכך תועלת ממשית.

6.

נגד החלטה זו הגישו המבקשים ערעור והבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

7.

המבקשים והמשיבים מיקדו את טענותיהם, לגופם של דברים, בסיכויי הערעור ובמאזן הנוחות. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור טובים מהטעם שבפני בית משפט קמא לא עמדו נתוני שמאות ביחס לנכסים שייוותרו בידי החייבים לאחר מתן ההפטר; כך שבית משפט קמא העדיף את הצעת החייבים מבלי לדעת את משמעותה הכלכלית. כן טוענים המבקשים כי בית משפט קמא שגה שעה שהחליט אחרת מעמדת הנושים, אשר דחו את הצעת החייבים. מבחינת מאזן הנוחות טוענים המבקשים כי קיימת סבירות הקרובה לוודאות, כי במידה ולא יעוכב ביצוע ההחלטה החייבים יבריחו את נכסיהם באופן שלא יהיה ניתן להיפרע מהם בשלב מאוחר יותר.

8.

החייבים סבורים כי דין הבקשה להידחות. מבחינת סיכויי הערעור, נטען כי החלטה בעניין הפטר אינה מצריכה את הסכמת הנושים, וכי ההפטר אשר אושר על-ידי בית משפט קמא נתמך בהסכמתם של הנאמן והכנ"ר. ביחס לטענה כי ההפטר אושר מבלי שהונחו בפני בית משפט קמא נתוני שמאות, מציינים החייבים כי בחלוף כשנתיים מהחלטתו של בית משפט קמא על עריכת השמאות לא עלה בידי השמאים לשום את מרבית נכסי החייבים נוכח מגבלות שונות (קורונה, המצב הביטחוני, וכדומה). לעניין מאזן הנוחות, טוענים החייבים כי ההפטר מסתמך על כספי הצדדים השלישיים (גורם מממן וקרובי משפחותיהם) אשר מוכנים לתרום ממון רב לקופת הפש"ר. לטענתם, עיכוב במימוש ההסכמות עם הצדדים השלישיים ועם בני המשפחה עלול לגרום לכך כי הצדדים השלישיים ובני המשפחה יחזרו בהם מהסכמותיהם – דבר שימנע את יישום הצעתם של החייבים לנושים, בהתאם להחלטת בית משפט קמא.

9.

גם הנאמן מתנגד לבקשה. מבחינת סיכויי הערעור טען הנאמן כי החלטת בית משפט קמא התבססה על העובדות שעמדו בפניו, ובפרט על היעדר תוחלת לנושים בהמשך הניסיון לממש את נכסי החייבים. הנאמן הרחיב בעניין הקשיים במימוש אותם נכסים, אשר הביאו לכך שבמשך שבע שנים אותם נכסים לא מומשו ומימושם לא נראה באופק. בין היתר התייחס הנאמן להיבטים הבאים: מדובר בנכסים עם חריגות בניה רבות, שאף כוללים בניין שלם אשר נבנה ללא היתר; ישנן טענות בעלות של צדדים שלישיים ורביעיים על נכסי החייבים; ישנן טענות לדיירות מוגנת בחלק מנכסי החייבים; מתנהלות תביעות שעניינן זכויות בנכסי החייבים; קיימים אי דיווחים על עסקאות בנכסי החייבים לרשויות המס, דבר שעלול לגרור אחריו חיובי מיסים גבוהים ביותר. לעניין מאזן הנוחות טען הנאמן כי הפשרה שבה עסקינן נסמכת על הסכמתו של צד ג' להעניק מימון בסך של 7,000,000 ₪ לקופת הפש"ר ועל הסכמתם של בני משפחות החייבים לוותר על תביעת חוב מטעמם בהיקף של 12,000,000 ₪. ישנו חשש שבמידה ויינתן עיכוב הביצוע צד ג' וקרובי משפחתם של החייבים יבטלו את הסכמתם, ובכך תִמָנַע מהנושים הזדמנות זו של פירעון חלקי.

10.

לעמדת הכנ"ר, מן הדין להיעתר לבקשה בחלקה. מבחינת סיכויי הערעור הכנ"ר מסכים לעמדת הנאמן לפיה החלטת בית משפט קמא ניתנה לאחר ששמע את הצדדים, שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, והכריע בהתבסס על העובדות שעמדו לפניו, ובפרט על כך שהליכי המימוש של נכסי החייבים הגיעו למיצוי. עם זאת, הכנ"ר מציין שמדובר בהפטר חריג נוכח העובדה שלפני בית משפט קמא לא עמדה שמאות ביחס לכלל הנכסים של החייבים, ולכן לא ניתן לומר שלפני בית משפט קמא עמדה תמונה מלאה. לשיטתו של הכנ"ר, נוכח האמור "לא ניתן לומר שסיכויי הערעור קלושים", אם כי אינם גבוהים.

11.

אעיר, כי נוכח העובדה שהכנ"ר סבר כי יש לאשר את ההפטר מבלי שעמדה בפניו שמאות, אני מוצא את עמדתו הנוכחית של הכנ"ר, לפיה ייתכן שיש פגם באישור ההפטר בלא שמאות, מעט מוקשית.

12.

מבחינת מאזן הנוחות, הכנ"ר ביקש להציע פתרון ביניים אשר מנסה מצד אחד להבטיח את זכויות הנושים בנכסי החייבים – בכך שכל פעולה בנכסי החייבים תהא טעונה אישור מוקדם מאת הנאמן ובית משפט קמא, ובכך שחלק מתמורת נכסי החייבים ייוותר בנאמנות – ומאידך, יאפשר לצד ג' לשעבד את הנכסים לטובתו כדי להבטיח את הקרן אותה השקיע – באופן שהכספים אותם יכניס צד ג' יישמרו בנאמנות עד להכרעה בערעור.

13.

המבקשים והנאמן הסכימו למתווה המוצע על-ידי הכנ"ר.

14.

לאחר קבלת רשות לכך, החייבים השיבו לעמדת הכנ"ר והביעו את התנגדותם להצעתו. החייבים חזרו על טענותיהם, והדגישו כי במידה ותתקבל הצעת הכנ"ר הצד השלישי ימשוך את הסכמתו להעמיד מימון בסכומים נכבדים, שכן, הגם שהצעת הכנ"ר יוצרת הגנה מסוימת עבור הצד השלישי, היא משנה באופן מהותי את ההסכם אליו הגיעו החייבים והצד השלישי. בפרט, הצעה זו מטילה הגבלה משמעותית על יכולתו של הצד השלישי לממש את נכסי החייבים ומעכבת מימוש זה באופן משמעותי.

15.

המבקשים השיבו לתשובת החייבים כאשר הם חוזרים על טענותיהם.

דיון והכרעה

16.

לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

17.

כידוע, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (ראו: תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

חריגה מהכלל האמור תיתכן רק במקרים בהם המבקש מוכיח כי סיכויי ערעורו הם טובים במיוחד וכי מאזן הנוחות אף הוא נוטה לטובתו, באופן שככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין והערעור יתקבל, הוא עלול להיתקל בקושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום , פסקה 9 (5.5.2013)). סיכויי הערעור ומאזן הנוחות הינם שני תנאים מצטברים, אשר מרכיבים את "מקבילית הכוחות": ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים יותר, כך יגבר משקלו של מאזן הנוחות, ולהיפך. יחד עם זאת, הפסיקה מעניקה מעמד בכורה למאזן הנוחות (ראו: ע"א 3344/15 אשכנזי נ' גלי ,

פסקה 12 (15.6.2015) ; ע"א 71/18

הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל , פסקה 13 (22.2.2018); ע"א 4279/20

אילנה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 17 (3.9.2020)).

18.

בענייננו-שלנו, מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובתו של איש מבעלי הדין. מצד אחד, עומד חששם של המבקשים אשר נראה כי אינו נטול בסיס, כי באם לא יינתן עיכוב ביצוע הנכסים לא יישארו בבעלות החייבים, באופן שיסכל את אפשרות הנושים להיפרע מאותם נכסים. מהצד השני, עומד חששם של המבקשים כי במידה שיינתן עיכוב ביצוע, הגורם המממן ייסוג בו מהצעתו ובכך תסוכל אפשרותם לקבל הפטר – חשש אשר גם הנאמן והכנ"ר סברו שיש בו ממש.

19.

מדובר בשני חששות הגיוניים, שלא ניתן ליתן לאחד מהם מעמד בכורה. זאת, בין היתר, מאחר שנכסי החייבים, שהמבקשים חוששים לאבדם, הם אותם נכסים אשר מזה כשבע שנים מנסה הנאמן לממשם בלא הצלחה, כאשר ביחס לחלקם מתנהלת תביעת בעלות. אין תמה אפוא שהנאמן, הכנ"ר ובית משפט קמא סברו כי ייטב לנושים אם יקבלו 7,000,000 ₪ ולא ימשיכו בניסיונם העקר לגבות את אשר מגיע להם באמצעות אותם נכסים.

20.

בנסיבות אלו, סבורני כי מן הדין להכריע בבקשה בהתבסס על סיכויי הערעור. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, דומני כי אלו אינם גבוהים. החלטתו של בית משפט קמא מנומקת כדבעי ומתבססת על ממצאים והערכות שבעובדה שבהם בית משפט זה אינו מתערב אלא במקרים חריגים. ממצאים והערכות כאמור נסמכות על עמדת הנאמן, אשר השקיע עמל רב במשך שנים בניסיון להביא למיצוי הליכי הגבייה והצהיר בפני בית משפט קמא כי אין תוחלת בהמשך מימוש הנכסים; וכן על עמדת הכנ"ר אשר תמך בעמדת הנאמן. אכן, הנושים דחו את ההצעה, וגם עובדה זו עומדת לנגד עיניי. אולם, "צו ההפטר יכול להינתן לבקשת החייב, אף בלא הסכמת הנושים. בכך טמון השוני המרכזי בין צו הפטר "רגיל" לבין הסדר או פשרה". (ראו: ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני , פסקה 3 (17.4.2012)) .

21.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 1,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים (החייבים, הנאמן והכנ"ר).