פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
4466/14
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. בית ששון בע"מ
2. ששון לוי
3. יאיר גרין עו"ד שאול ברגזון עו"ד
4. שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ
5. אפריקה ישראל מגורים בע"מ
6. שרגא פ. בירן ושות'
7. שרה לוי
8. בנק אוצר החייל בע"מ
9. בית הרכב בע"מ
10. ששון לוי החייב בכינוס
11. עלש בע"מ
12. כונס הנכסים הרשמי
הוגש הליך
החלטה
ההליך שבכותרת נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ ), מיום 21.5.2014, בתיק פר"ק 26400-08-13. ההליך הוגש כבקשת רשות ערעור, אולם לטענת המבקש עומדת לו למעשה זכות ערעור על ההחלטה. האומנם?
מן החומר שבתיק עולים הנתונים הבאים: המשיבים 1 ו-2 נקלעו להליכי חדלות פירעון. בבעלותם היו זכויות בנכס מקרקעין בעיר ירושלים, ובעלי התפקיד נקטו פעולות לשם מימוש הנכס על-פי מינויו של בית המשפט. בהמשך, פנו בעלי התפקיד לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את הסכם המכר עם המשיבה 5. במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט להורות על מחיקת שעבודים והערות אזהרה שרבצו על המקרקעין, כך שהנכס יימכר למשיבה 5 כשהוא נקי מכל זכות של צד שלישי. בהחלטתו מיום 21.5.2014 קיבל בית המשפט את הבקשה, אישר את המכר למשיבה 5, וקבע כי "זכויות המשיבים יוסבו אל התמורה הכספית שתיוותר, אם תיוותר לאחר פירעון מלוא החוב המובטח לטובת בעל המשכנתא..." (יצוין כי "בעל המשכנתא" הוא המשיב 4).
הבנק-המבקש, שלטובתו היו רשומות משכנתא מדרגה שנייה וכן הערת אזהרה על הנכס, משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי. למען הזהירות הגיש בקשת רשות ערעור, אך טען כאמור כי עומדת לו זכות ערעור. בעלי התפקיד וכונס הנכסים הרשמי סבורים כי הערעור טעון רשות.
לאחר עיון בטענות הצדדים, עמדתי היא כי יש להסב את ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות. אסביר.
כידוע, על החלטות שניתנו במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים, ובכלל זה ההבחנה בין "פסק-דין" הנתון לערעור בזכות לבין "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. עם זאת, הובהר כי כאשר בית המשפט מכריע, במסגרת הליך פירוק, במחלוקת תחומה המהווה "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, אזי הכרעה זו – המסיימת את מלאכתו של בית המשפט בבקשה שהוגשה לו – עשויה להיחשב "פסק-דין", זאת אף אם הליכי הפירוק טרם באו אל קיצם (ראו והשוו רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 7213/12
שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ
(10.12.2012); רע"א 2549/09
חברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (28.7.2010)).
על יסוד האמור, סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, שאישרה את הסכם המכר עם המשיבה 5 ובתוך כך גם הכריעה באשר לזכויותיהם של הצדדים השלישיים ובהם הבנק-המבקש (שטען כי זכויותיו עדיפות על פני אלה של בעל המשכנתא), היא בבחינת החלטה אשר סוגרת "יחידה דיונית", וככזו יש לסווגה כ"פסק-דין" שעליו ניתן להשיג בזכות (ראו והשוו רע"א 4910/11 אורון נ' שרון (11.9.2011); ע"א 1354/10 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מוליתן בע"מ (17.3.2010); רע"א 7259/12 לב נ' ללקין (3.2.2013)). יודגש: אינני סבור כי האפשרות שתוגשנה בעתיד בקשות נוספות במסגרת ההליך בבית המשפט קמא – כגון בקשה לחלוקת דיבידינד לנושים – משנה מן האמור לעיל וזאת בשים למשמעותה ולמשקלה של ההחלטה נשוא ענייננו במסגרת הליך הפירוק.
מסקנתי היא אפוא כי ההליך הנכון בענייננו הוא ערעור בזכות. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון להורות על שינוי סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות (תקנה 410א ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). המזכירות תפעל בהתאם, והטיפול בהליך יימשך לפי הסדר הרגיל בהליך של ערעור. המבקש ישלים את האגרה הנדרשת נוכח שינוי הסיווג תוך 5 ימים (ימי הפגרה יבואו במניין), שאם לא כן יימחק ההליך.
עותק מהחלטה זו יתויק בתיקי השופטים וכן בתיק השופט ברע"א 4458/14.
ניתנה היום, ג' באב תשע"ד (30.7.2014).
גיא שני, שופט
ר ש ם