ע"א 4500/06 אורי קוצר נ. דלתא קפיטל גרופ בע"מ

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת י' שבח), מיום 25.4.2006, עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם של המבקשים להצהיר כי הסכם הלוואה שנחתם בינם לבין המשיבה, ביום 2.2.2004, בטל וכי בשל כך בטלים גם שטר משכנתא ושטר חוב שנחתמו במסגרתו. כמו כן, נדחתה תביעתם של המבקשים להצהיר כי הליך מימוש המשכנתא (על דירתם ברחוב בלוך בתל-אביב), שפתחה המשיבה בהוצאה לפועל, בטל אף הוא. בסיכום פסק-דינו ציין בית המשפט המחוזי:

לא מצאתי כל ממש בטענה מטענותיהם של המבקשים וכל כולה של התובענה ניסיון סרק להתחמק מהשבת הלוואה ומהליך מימוש שנועד להבטיח את השבת ההלוואה על דרך מימוש נכס ששועבד למטרה זו.

ביום 2.5.2006 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש 1 לעכב את ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור, אך עיכב את הליכי מימוש המשכנתא "לצרכי התארגנות" עד ליום 30.5.2006.

2.על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתו נתבקש עיכוב ביצוע. עיינתי בטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי אין לסטות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב הביצוע, הן מבחינת מאזן הנוחות, הן מבחינת סיכויי הערעור. מספר טעמים תומכים במסקנתי זו: ראשית, המבקשים המתינו והגישו את בקשתם זו "בבהילות ובמעמד צד אחד" ביום 30.5.2006 – היום בו פקעה ההשהיה הזמנית עליה הורה, כאמור, בית המשפט המחוזי. השתהותם התמוהה של המבקשים עשויה אולי למצוא לה הסבר בדברים שכתב בית המשפט המחוזי בפסק-דינו:

ממקרא כתב בתביעה מתקבל הרושם כי מדובר בשני לווים תמימים אשר נקלעו עקב מצוקה כלשהי לשוק האפור ונטלו הלוואה בריבית קצוצה, תוך שהמלווה מנצל את מצוקתם, חוסר הבנתם וחולשתם, ובאיומים אלו ואחרים מחתים אותם על הסכמים דרקוניים.

מעיון בכל הנספחים הרבים שהוגשו על ידי בעלי הדין, מסתבר כי "לא כצעקתה".

התרשמות זו קיבלה משנה תוקף במהלך שמיעת ההוכחות...

נחה דעתי כי המבקש 2 עשה לו מנהג להעלות בפני ביהמ"ש טענות משפטיות שונות, אשר בינן לבין המציאות העובדתית הרלוונטית לתובענה אין ולא כלום...

המבקש 2 הינו איש עסקים ממולח היוצא ובא בבירות העולם, מחמת פעילותו בסחר בין לאומי בכלי נשק בהיקף של מיליוני דולרים. הוא נוטל הלוואות בסדרי גודל של מאות אלפי דולרים, ואף יותר מכך, וכל טענה הבאה מפיו בכל הנוגע לאי הבנה ו/או הטעייה ו/או לאי קבלת מסמכים, נשמעת מגוחכת ותלושה מהמציאות, אם כי יתרון בצידה והוא דחיית הקץ.

שנית, הדירה בה מדובר איננה משמשת את המבקשים למגוריהם. היא פונתה כבר מכל אדם וחפץ – כך עולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 7.5.2006. משכך, הכללים בדבר סידור חלוף אינם רלוונטיים במקרה זה (השוו: ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז , פ"ד נח(3) 934). כך גם הנטייה לעכב ביצוע פסקי דין שיש בהם כדי להביא לפינוי אדם ממקום מגוריו במסגרת שקילת "מאזן הנוחות" - אין לה מקום במקרה דנן. את הנזק שייגרם למבקשים מביצוע פסק הדין – ככל שייגרם, במידה ויזכו בערעור, ניתן יהיה לפצות בכסף.

הבקשה נדחית. משנתבקשה תגובת המשיבה יישאו המבקשים בשכר טרחת עורך דינה בסכום של 5,000 ש"ח.