ע"א 4511/01 ישראל אבקסיס נ. יצחק נח

ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ב' כהנא) מיום 30.5.01, בה נדחתה בקשת המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 2875/00.

1.המערער הגיש נגד המשיבים תביעה בבית משפט השלום. ביום 30.5.01 ביקש המערער כי בית המשפט (השופטת ב' כהנא) יפסול את עצמו מלשבת בדין, זאת הן מהטעם שהשופטת, בטרם התמנתה לכהונתה, שימשה כעורכת דין של המשיבה 2, סהר חברה לביטוח בע"מ, והן משום שהיתה שותפה במשרד עורכי הדין בלטר-גוט, המייצג את המשיבים. השופטת, בהחלטתה מיום 30.5.01, דחתה את בקשת הפסילה. השופטת קבעה כי הטענה כי עליה לפסול עצמה מלדון בתובענות המוגשות נגד המשיבה 2, נטענה בעבר על ידי ב"כ המערער, נדחתה על ידה ונדחתה אף בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. באשר לטענה כי המשיבים מיוצגים על ידי משרד בו היתה השופטת שותפה בעבר, קבעה השופטת כי אין בה להצדיק את פסילתה נוכח העובדה שחלפו קרוב לשמונה שנים מאז היתה שותפה במשרד ומאחר שאינה מכירה את עורכי הדין המופיעים בפניה.

2.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי היות השופטת משך שנים עורכת דין קבועה של המשיבה 2 בהצטרף לכך כי היתה שותפה במשרד המייצג את המשיבים, מחייבים כי השופטת לא תדון בתיק. כן טוען המערער, כי במקרה אחר בו הוגשה תביעה נגד המשיבה 2, אשר היתה מיוצגת על ידי משרד עורכי הדין בלטר-גוט, נענתה השופטת לבקשת בא כוח המערער להעביר את הדיון לשופט אחר.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. קבעתי בעבר כי העובדה שהשופטת היתה טרם מינויה עורכת דין של המשיבה 2, אין בה כדי להצדיק את פסילתה מלדון בתיקים בהם המשיבה 2 הינה בעלת דין, זאת נוכח הזמן הרב שעבר מאז שטיפלה השופטת בעניינה של המשיבה 2 והעדר קשר בין העניינים הנדונים לעניינים בהם עסקה השופטת כעורכת דין (ע"א 7661/00 שרה פונט נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). לפיכך, איני מוצא מקום להידרש לטענת ב"כ המערער בעניין זה פעם נוספת.

4.כך גם העובדה שהשופטת היתה שותפה בעבר במשרד עורכי הדין המייצג את המשיבים, אין בה כשלעצמה, כדי ליצור עילת פסלות בנסיבות העניין. אכן, עצם העובדה, כי שופט עבד במשרד עורכי דין המופיע בפניו במשפט מסוים, אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתו מלישב בדין (ראו והשוו: In re Affidavit of bias, 947 P.2d. 1152, 1155 (1997) ). יש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים. בהקשר זה, תיתכן רלבנטיות לשורה של נסיבות, ובהן משך הזמן שחלף למן עבודתו של השופט כפרקליט במשרד ובין המשפט הנדון; השאלה, אם מתקיימים קשרים בין משרד עורכי הדין ובין השופט ובמיוחד, אם קיימת עדיין התחשבנות כספית בין משרד עורכי הדין ובין השופט. כמו כן, תהא חשיבות לשאלה, אם השופט עסק בתחום הספציפי ובתיק הנדון בפניו, עת היה עורך דין במשרד (ראו והשוו: in re Affidavit הנ"ל, בעמ' 1156 וכן: ABA Comm. On Professional Ethics & Grievances, Informal Opinion 594 (22.10.1962) ). חשיבות יכולה להיות גם לגודלו של המשרד, תחומי עיסוקיו וכן לשאלה אם השופט - עת עבד כפרקליט במשרד - היה מבעליו (שותף) או אך שכיר. ודוק: אין רשימה זו מהווה רשימה סגורה של שיקולים ונסיבות. יש לבחון כל מקרה לגופו על פי מאפייניו ועובדותיו. נסיבות אלו - ואחרות - אינן אלא ביטוי לאמת המידה המדריכה שופט בשאלת פסלות מליישב בדין, והיא אמת המידה של קיומו או היעדרו של חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"א 763/00 מגדל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מזרחי מרים (לא פורסם)).

5.אכן, בנסיבות המקרה שבפני, היתה השופטת בעבר שותפה במשרד עורכי הדין המייצג את המשיבים. אולם, לבד מעובדה זו - שאין בה כשלעצמה משום חשש ממשי למשוא פנים - אין בנסיבות המקרה עילה לפסילתה של השופטת. כך גם, לא מצאתי בהצטברות הנסיבות - היות השופטת עורכת דין של המשיבה 2 והיותה שותפה בעבר במשרד באי כוח המשיבים - כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק את פסילתה של השופטת מלישב בדין.

הערעור נדחה, אפוא. המערער יישא בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.