ע"א 4637/06עירית נהריה נ. אברהם כהן

1.

עירית נהריה והועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה (להלן :

המבקשות ), חויבו ביום - 16.4.06, על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, כבוד השופט י' עמית, אשר דן בתביעות המאוחדות ת.א. 248/95 ות.א. 531/06, לשלם למשיבים כ- 560,000$ (על פי החלוקה המפורטת בגוף פסק הדין). על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור מטעם המבקשות לבית משפט זה וערעור שכנגד מטעם המשיבים 20-26. במקביל הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט קמא. ביום 3.7.06, נעתר בית משפט קמא, כבוד השופט י. עמית, באופן חלקי לבקשת המבקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 16.4.06, והורה על עיכוב ביצוע לגבי מחצית מהסכום שפסק לחובת המבקשות. בפניי בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין כולו עד להכרעה בערעור גופו.

2.

דין הבקשה להידחות. כלל ידוע הוא, כי פסק-דין ניתן למימוש מיד עם הינתנו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו. בלשון סעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". הנטייה שלא לעכב ביצוע של פסק דין אף גוברת כשמדובר בחיוב כספי. בע"א 3379/06

מרדכי ברנוביץ ואח' נ' יקותיאל נתנזון עו"ד ואח' , תק-על 2006(3) 725 , 726 נאמר על ידי השופטת פרוקצ'יה: "ככלל, פסק דין מבוצע עם הינתנו, והגשת ערעור לא תעכב ביצועו ... כלל זה יפה במיוחד כאשר מדובר בפסק דין בו נפסק חיוב כספי, אשר יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן". אינני סבורה כי המקרה הנוכחי נמנה עם אותם "מקרים חריגים ויוצאי דופן". שיקול הדעת, לעניין עיכוב ביצוע, מוכתב על ידי שני קריטריונים עיקריים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. לענייננו: מדובר בפסק דין מקיף וסיכויי הערעור אינם ברורים. אולם גם תוך יציאה מנקודת הנחה, כי הערעור אינו משולל יסוד, המבקשות לא הראו כלל כי מתן צו עיכוב יגרום להם נזקים. הבקשה מורכבת ברובה מאמירות כלליות ולא מבוססות. המבקשות לא הצביעו על קושי כלכלי עכשווי

של המשיבים אשר יכול להוביל למסקנה, כי גם אם יזכו בערעור, יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו. בשים לב לעומק הנזק של המשיבים לאחר מעל לעשר שנים של דיונים, נראה לי, כי עיכוב הביצוע החלקי מיום 3.7.06 עליו החליט בית משפט קמא מגלם את האיזון הנכון והראוי במקרה זה. לפיכך אין אני רואה מקום להתערב בהחלטתו.

הבקשה נדחית, בנסיבות העניין איני רואה מקום להוצאות.