ע"א 4649/98 אברהם זרדוק נ. צור שמיר חב' לביטוח בע"מ

בפני בקשה מטעם המשיבה למחיקת הערעור מחמת שהוגש לאחר חלוף המועד להגשתו.

עניינם של הליכים אלו הוא בתביעה שהגיש המערער כנגד חברת הביטוח, המבקשת בבקשה שבפני (להלן: המבקשת) לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים.

ביום 17.4.97 ניתן פסק דין בתובענה על ידי בית המשפט קמא. בפסק-הדין נקבע, כי המערער זכאי, בגין כל ראשי הנזק השונים, לפיצויים בסך של 2,607,113 ש"ח, ולאחר קיזוז הניכויים זכאי הוא ל- 1,901,882 ש"ח. בעקבות פסק-הדין הוגשו על ידי הצדדים בקשות לתיקון טעויות סופר בפסק-הדין ובקשה מטעם המשיבה לעיכוב ביצוע. בית המשפט נענה לחלק מהבקשות והורה, בהחלטתו מיום 26.10.97 לתקן מספר קביעות בפסק-הדין. כמו כן הורה לצדדים בהחלטתו זו, להגיש חוות דעת אקטואריות מעודכנות לעניין הנכות הכללית. ביום 29.6.98 נתן בית המשפט קמא החלטה נוספת, הבאה בהמשך להחלטתו הקודמת לעניין הגשת חוות דעת אקטואריות. בהחלטה זו הורה בית המשפט לאקטואר מטעם המבקשת, בעקבות הסכמת המערער, לערוך את היוון קצבאות המוסד לביטוח לאומי לפי דרגת אי כושר של 60%, וקבע כי החישובים נשוא בקשת המערער לתיקון טעות סופר יתוקנו בהתאם.

המבקשת הגישה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי עוד ביום 10.6.97. המערער בקש להגיש ערעור שכנגד אולם אחר את המועד. בקשתו להארכת המועד (בש"א 6265/97) נדחתה ביום 5.11.97 על ידי כב' הרשמת, השופטת א' אפעל-גבאי. גם בקשה נוספת שהגיש להארכת המועד להגשת ערעור שכנגד נדחתה, מחמת איחור בהגשתה (החלטה מיום 22.1.98).

בעקבות החלטת בית המשפט מיום 29.6.98 הוגש הערעור נשוא בקשה זו.

בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי אין זה סביר שלאחר שכל בקשות המשיב להאריך לו המועד להגשת ערעור שכנגד נדחו ולאחר שחלפה שנה מהחלטת בית משפט קמא על תיקון פסק-הדין, יגיש המערער בקשה שכל ענינה נושא ניכוי הנכות הכללית. עוד מוסיפה המבקשת, כי אין זה סביר שבמקום שכל שהורה בית המשפט הוא שהאקטואר יעשה את הבסיס לפיו חושבה חוות הדעת, יוקנה למבקש מועד חדש להגשת ערעור. לפיכך טוענת המערערת, הוגש הערעור דנן שלא כדין, שלא במועד ושלא בתום לב.

לחלופין טוענת המערערת, כי משנדחתה בקשתו של המערער להארכת המועד להגשת הערעור שכנגד, ומשנקבע כי המועד להגשת ערעור שכנגד חלף, הרי שגם אם לטענת המערער נותרה אי בהירות ביחס לגובה הניכויים על פי חוות הדעת האקטוארית, הרי שלכל היותר יכול הוא להגיש ערעור בנושא מוגבל זה בלבד, ואילו בנושאים אחרים עליהם לא ערער במועד, חלף המועד להגשת הערעור.

המערער מתנגד לבקשה. בפיו טענה מקדמית והיא, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן חלף זמן רב מאז הוגש הערעור, לאחר שהתקבלה החלטה בדבר איחוד הדיון בערעור זה ובערעור שהגישה המבקשת, ולאחר הגשת סיכומים מטעם המערער ועם הגשת סיכומי המבקשת. לפיכך טוען המערער, אך מטעם זה דין הבקשה להידחות. לגופה של הבקשה טוען המערער, כי להחלטות הקודמות אליהן הפנתה המבקשת אין כל קשר לענייננו שכן הן נוגעות לערעור שכנגד שבקש להגיש ולא לערעור עצמאי.

לטענת המערער, הוגש הערעור במועדו. המערער מפנה להוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984- (להלן: החוק) אשר זהו לשונו:

"81. תיקון טעות בפסק דין

(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת...

(ב)...

(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת.

טוען המערער, כי בענייננו החלטתו הסופית של בית המשפט קמא בבקשות לתיקון טעות סופר, ניתנה ביום 29.6.98, ומכאן שערעורו אשר הוגש ביום 21.7.98, הוגש במועד. מוסיף המערער, כי האמור בסעיף 81(ד) לחוק סותר במפורש את טענתה החלופית של המבקשת, לגבי הגבלתו של המערער לערער על ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר ועליה בלבד.

סעיף 81 (ג) לחוק קובע, כי משותקן פסק-הדין, יראו לעניין ערעור את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין. לפיכך, על פי פשוטם של דברים, משנתן בית המשפט קמא את ההחלטה ביום 29.6.98 בה תוקן פרט כלשהו בפסק-הדין, נראה מועד זה כמועד מתן פסק הדין, והערעור דנן אשר הוגש ביום 21.7.98, הוגש במועד. לשון הסעיף אינה מכילה הוראה זו על תיקונים מסויימים בלבד, ואינה שוללת אותה מתיקונים אחרים.

למעלה מכך, כפי שציין בצדק המערער, סעיף זה קובע כי החלטת התיקון אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין, ומכאן שאין המערער רשאי כלל לערער על החלטה אחרונה זו של בית המשפט בלבד.

לא אחת נשמעו בפסיקה הערות בנוגע לשלל הבעיות העולות מסעיף זה. בד"נ 29/83, "סהר" חברה לביטוח בע"מ

נגד מריו כהנקא , פ"ד לט (1), עמוד 833, הועלתה אגב אורחה השאלה:

"אפשר לטעון שלפי נוסח סעיף 81 מוארך אוטומטית מועד הערעור על פסק הדין המקורי למרות שניתן כבר לפני שנים רבות ובעלי הדין כבר השלימו עמו ופעלו לפיו; אפשר שמנוסח סעיף 81 ניתן להעלות, במאמץ רב, גם כוונה אחרת, אך מהי כוונה זו ומה הטעם להעמיד לפני בעלי דין פוטנציאליים מוקדי התדיינות שאין בהם כל צורך?".

לאחר ששקלתי נסיבותיו של מקרה זה הגעתי למסקנה, כי אין מקום להורות על מחיקת הערעור דנן.

אין המדובר בענייננו בפסק-דין שניתן לפני שנים רבות ואשר כל בעלי הדין השלימו עמו. כפי שצויין, המבקשת הגישה קודם לכן ערעור על פסק הדין אשר עדיין תלוי ועומד בפני בית משפט זה.

לכך יש להוסיף, כי אף הדיונים בפני בית משפט קמא טרם הסתיימו. כעולה מהחלטת בית המשפט קמא מיום 29.6.98, וכן מסיכומי המערער אשר הוגשו בסוף חודש נובמבר 1998, הרי שחוות הדעת האקטוארית מטעם המשיבה, בה צריך להיערך החישוב על פי החלטת התיקון לעניין ניכוי תשלומי הנכות הכוללת, טרם הוגשה לבית המשפט.

על-כן, הגעתי למסקנה, כי הערעור דנן הוגש כדין.

הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המערער בבקשה זו בסכום של 2,500 ש"ח.