החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 4733/04 נחמיה אהרון נ. תעוז מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חק

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · דרך התקיפה של החלטת הערכאה הקודמת והארכת מועד להגשת בקשת רשות לערערערעור שהוגש במקום בקשת רשות לערער על החלטת הערכאה הקודמת, ובקשת הארכה להגשת בקשת רשות לערער

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט קבע כי ההליך הנכון לתקיפת החלטת הערכאה הקודמת הוא בקשת רשות לערער ולא ערעור, ולפיכך מחק את הערעור שהוגש. בשל טעות משותפת של הצדדים ומשום שהמשיבים הועמדו מבעוד מועד על כוונת המערער, הוארך המועד להגשת בקשת רשות לערער תוך 10 ימים. ההארכה הותנתה בתשלום הוצאות של 2,000 ₪ למשיבים.

העובדות

המערער הגיש ערעור על החלטת הערכאה הקודמת, לאחר שניתנה לו ארכה להגשתו. המשיבים לא חלקו בתגובתם לבקשת הארכה על הנחת המערער כי עומדת לו זכות ערעור ולא ערערו על ההחלטות בהליך הארכה. בית המשפט מחק את הערעור והאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער, בכפוף לתשלום הוצאות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.מהו ההליך הנכון לתקיפת החלטת הערכאה הקודמת - בקשת רשות לערער או ערעור?
  2. 2.האם יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון?

הלכות

  1. 1

    ההליך הנכון לתקיפת החלטת הערכאה הקודמת הוא בקשת רשות לערער ולא ערעור, ולכן יש למחוק את הערעור שהוגש

    ״אין המערער כופר בכך, שההליך הנכון לתקיפת החלטת הערכאה הקודמת הינו בקשת רשות לערער, ולא ערעור, כפי שהוגש.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טעות בדרך ההשגה יכולה להצדיק הארכת מועד כאשר המשיבים הועמדו מבעוד מועד על כוונת המערער ולא יכלו לפתח ציפייה לכך שלא יוטרדו בהליך ערעורי

    ״יוצא, כי המשיבים הועמדו מבעוד מועד על כוונת המערער להגיש הליך ערעורי לבית משפט זה, ועל כך שאינו משלים עם פסק דינה של הערכאה הקודמת.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בקשת רשות לערער
  • ערעור
  • טעות משותפת
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

ע"א 4733/04

בש"א 2280/04

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

המבקש:

נחמיה אהרון

נ ג ד

המשיבים:

1. תעוז מושב

עובדים של הפועל המזרחי

להתיישבות חקלאית

2. אברהם אליהו ואח'

בקשה להארכת מועד

החלטה

בהליך זה התעוררה שאלה בדבר דרך התקיפה של החלטת הערכאה הקודמת, ולצידה – בקשות לסילוק ההליך על הסף ולמתן ארכה לצורך הגשת בקשת רשות לערער.

אין המערער כופר בכך, שההליך הנכון לתקיפת החלטת הערכאה הקודמת הינו בקשת רשות לערער, ולא ערעור, כפי שהוגש. דין הערעור, אפוא, להימחק, וכך אני מורה. ונותר לדון בבקשת הארכה.

הערעור שבכותרת הוגש ביום 19.5.04, לאחר שניתנה ארכה להגשתו (בש"א 2280/04). אין מחלוקת, כי הערעור הוגש בתוך תקופת הארכה שניתנה. יוצא, כי המשיבים הועמדו מבעוד מועד על כוונת המערער להגיש הליך ערעורי לבית משפט זה, ועל כך שאינו משלים עם פסק דינה של הערכאה הקודמת. אכן, הטעות שהובילה להגשת ערעור בזכות לא היתה טעות סבירה, שכן הדין הקובע את דרך ההשגה על החלטת הערכאה הקודמת הינו דין ברור וידוע היטב. עם זאת, גם המשיבים לא חלקו, בתגובה שהגישו לבקשת הארכה בבש"א 2280/04, על הנחת המבקש כי עומדת לו זכות ערעור, ונראה כי המדובר בטעות משותפת. מכל מקום, במצב שתואר לעיל עולה כי המשיבים לא יכלו לפתח ציפיה כלשהי לכך שלא יוטרדו בהליך ערעורי ביחס להחלטת הערכאה הקודמת. יצויין, כי המשיבים לא ערערו על ההחלטה בבש"א 2280/04, ועל החלטה מאוחרת יותר באותו הליך בה נקבע מועד להגשת ערעור, ומכך יוצא כי השלימו גם עם לוח הזמנים שנקבע בהחלטה באותו הליך להגשת הליך ערעורי לבית משפט זה.

במצב זה, אני סבור כי יש טעם טוב להעתר לבקשת הארכה, ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה (השוו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32). בקשת הרשות לערער תוגש תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו, ובהם ימי פגרה. כאמור לעיל, אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת על הסף. עם זאת, נוכח העובדה שהליך זה התחייב בשל מחדל של המבקש, אני מתנה את הארכה וקבלת בקשת רשות לערער לרישום בכך שהמבקש ימציא אישור על תשלום הוצאות הליך זה בסך של 2,000 ₪ למשיבים. סכום זה כולל מע"מ.

ניתנה היום, ה'

באלול התשס"ד (22.8.04).

עודד שחם

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1ההליך הנכון לתקיפת החלטת הערכאה הקודמת הוא בקשת רשות לערער ולא ערעור, ולכן יש למחוק את הערעור שהוגש
  2. 2טעות בדרך ההשגה יכולה להצדיק הארכת מועד כאשר המשיבים הועמדו מבעוד מועד על כוונת המערער ולא יכלו לפתח ציפייה לכך שלא יוטרדו בהליך ערעורי