ע"א 4806/01 סיגל לוריה נ. בנק דיסקונט בע"מ

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בבקשה כי יצהיר על היותה הבעלים היחיד של הזכויות בדירת מגורים בראשון לציון (להלן: הדירה). כפועל יוצא היא ביקשה כי יבוטלו צווי עיקול שהטילו הבנקים המשיבים על הדירה, לסילוק חובותיו של המשיב הפורמלי. לטענתה, העביר לה המשיב הפורמלי, לו היתה נשואה וממנו התגרשה, את חלקו בדירה, ולפיכך היא בעלת הזכויות בדירה כולה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) דחה את התביעה, בקבעו כי "פרשת הראיות וסדר האירועים מעמידים בספק את כוונת המבקשת ומשיב 3 לקיים את הסכם הגירושין כלשונו ומעוררים חשש כי כוונת הצדדים להסכם היתה למלט את חלקו של משיב 3 בדירה, מנושים".

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, לבית משפט זה, ובמסגרתו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע - היא הבקשה שלפני. המבקשת טוענת, כי ביצוע פסק הדין עלול להוביל לנישולה מדירתה ולנזק בלתי הפיך מבחינתה.

עובד להגשת הבקשה דכאן, הגישה המבקשת בקשה דומה לבית המשפט המחוזי, אשר החליט לעכב את ביצוע פסק הדין ל- 60 יום, כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך 40,000 ש"ח. בקשה חוזרת, בעניין זה, לבית המשפט המחוזי, נדחתה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, פסק הדין של בית המשפט המחוזי כלל לא יצר מצב חדש, שאת ביצועו יש לעכב, כי אם דחה את בקשתה של המבקשת להכריז על זכויותיה בדירה ועל בטלות העיקולים. לגוף העניין טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי התנהגותה של המבקשת - אי תשלום ההוצאות שהושתו עליה בפסק הדין - אף היא מטה את הכף לכיוון דחיית הבקשה.

דין הבקשה להידחות. "... מוכן כי לא ניתן 'לעכב' ביצועו של פסק דין הדוחה תובענה (פרט, אולי לגבי גביית ההוצאות שנפסקו לתובע), כי במקרה כזה אין מה לעכב" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995) 864). הטעם לדבר הוא, ש"עיכוב ביצוע" פירושו עיכוב השימוש בפסק הדין בדרך כלשהי ( שם , שם), עיכוב הוצאתו מן הכוח אל הפועל (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שישית, תשס"א) 513; תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). ברי, כי אין בידי המשיבים לעשות שימוש בפסק הדין, או להוציאו מן הכוח אל הפועל, שהרי הם היו הנתבעים בהליך בבית המשפט קמא, ובפסק הדין, נשוא הבקשה, נדחתה התובענה שהגישה המבקשת .

משאין בקשה לסעד מתאים אחר, בעניין זה, הבקשה נדחית.