ע"א 5472/04 אחמד אבראהים ואני נ. טלאל ארמלי

1.בפני בקשה לביטול החלטה למתן צו מניעה זמני במסגרת ערעור אזרחי.

2.אחמד אברהים ואני תבע את טלאל וסוהיל ארמלי בבית המשפט המחוזי בחיפה, לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעלי מחצית מהזכויות הרשומות על שמם בחלקה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, תוך קביעה שאמנם נחתם חוזה בין הצדדים, אשר לא הוצג בפני בית המשפט, אלא שההסכם לא קבע העברת בעלות בזכויות בקרקע אלא רק הסדר משותף לגידול זיתים בחלקה. ביום 10.6.2004 הגיש ואני ערעור על פסק הדין, יחד עם בקשה להגשת ראיה נוספת במסגרת הערעור – מסמך הנחזה להיות החוזה בכתב, אשר קובע, לכאורה, העברת הזכויות הנתונות במחלוקת לואני. ביום 23.8.2004, הוחלט כי ההרכב הדן בערעור יכריע בבקשה להגשת ראיות. ב-19.9.04 הוגשה התגובה להגשת הראיות הנוספות. דיון בערעור קבוע במחצית שנת 2005.

2.ביום 4.10.2004 הגיש ואני בקשה שהוכתרה "בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד", במסגרת הערעור האזרחי. "לא ניתן 'לעכב' פסק דין הדוחה תובענה (פרט, אולי לגבי גביית ההוצאות שנפסקו לתובע), כי במקרה כזה אין מה לעכב" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 864; ע"א 4806/01 לוריה נ' בנק דיסקונט בע"מ ואח' (החלטה מיום 25.11.2001, טרם פורסם) ; אך לאור העובדה שביקש ואני, בנוסף, "להורות למשיבים לא לעשות שום עסקה במקרקעין נשוא פסק הדין וכי המצב יישאר על כנו עד למתן פסק דין בבית המשפט העליון בערעור", הוריתי, בו ביום, על תגובה לבקשה תוך שבעה ימים. החלטה זו הומצאה לבא כוח ה"ה ארמלי, אך לא הוגשה תגובה. ביום 17.10.2004, לאחר המועד לתגובה, הגיש ואני בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה. ביום למחרת, בהעדר תגובה, נתתי צו מניעה זמני במסגרת הערעור, האוסר על המשיבים לעשות כל עסקה או לשנות את המצב הקיים בחלקה. כעת, מבקשים ה"ה ארמלי את ביטול הצו הזמני שניתן.

3.בבקשתם לביטול הצו, מודים ה"ה ארמלי כי ההחלטה המורה על תגובה לבקשה מיום 4.10.2004 הומצאה לבא כוחם כבר ביום נתינתה; טענתם היא, כי ואני לא המציא להם את הבקשה עצמה, ועל כן, טרם החל מנין שבעת הימים שהוקצבו לתגובתם. בנוסף טוענים ה"ה ארמלי לענין בקשה קודמת ל"עיכוב ביצוע" שואני ניסה להגיש - בקשה שלא נקלטה במזכירות בית המשפט, אלא הוחזרה עקב אי-צירוף תגובה. לפי הטענה, ה"ה ארמלי ניסו להגיש תגובה לבקשה ראשונה זו, והעובדה שאף התגובה הוחזרה על ידי המזכירות עקב אי קליטת הבקשה, בלבלה את בא כוחם. ממשיכים וטוענים ה"ה ארמלי, כי לא ברור - אם הבקשה הראשונה לא נקלטה עקב אי צירוף תגובה - מדוע הבקשה השנייה נקלטה ללא צירוף תגובה. נטען, לאור האמור, כי נפל פגם בהליך, המקים עילה לביטול ההחלטה מפאת חובת הצדק, או, לחילופין, במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט. לעניין סיכויי ההצלחה של ה"ה ארמלי אם ההחלטה תבוטל, הם מצרפים את התגובה שהם ניסו להגיש לבקשה הראשונה (שלא נקלטה כאמור), בה נטען, תוך הסתמכות על חוות דעת גרפולוגית, כי הראיה החדשה מזויפת. מצורף לתגובה זו גם אישור על הגשת תלונה במשטרה. לענין מאזן הנוחות, טוענים ה"ה ארמלי, תוך טענה בלתי מפורטת בענין סכנה לשפיכות דמים שאינה מגובית בתצהיר, כי כבר התקשרו עם צד שלישי בכדי שיבצע מסיק בימים אלה.

4.בתגובה לבקשה לביטול ההחלטה, טוען ואני, לענין פגם בהליך, כי הנוהל בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע הוא צירוף תגובה או נימוק מדוע לא צורפה תגובה, והוא הרי נימק בבקשתו מיום 4.10.2004 מדוע לא צורפה תגובה. כך, אין כל פגם בכך שהבקשה נקלטה על ידי המזכירות. בענין ביטול החלטה מפאת שיקול דעת טוען ואני, כי בא כוחם של ה"ה ארמלי קיבל את ההחלטה מיום 4.10.2004 המורה על תגובה, אך לא התקשר אל בא כוחו של ואני כדי לקבל את העתק הבקשה מיום 4.10.2004 עד שניתן הצו הזמני ואף לא פנה לבית המשפט לקבלת העתק של הבקשה או לקבלת ארכה. בנוסף טוען ואני, כי היה בידי בא כוחם של ה"ה ארמלי, למצער, העתק הבקשה הקודמת שלא נקלטה, שהינה זהה (למעט תוספת הנימוק לאי-צירוף תגובה). לענין סיכוייהם של ה"ה ארמלי, טוען ואני כי הראיה החדשה אמיתית וכי מאזן נוחות נוטה לטובתו. כמו כן טוען ואני, אף הוא ללא תצהיר, כי מי שמבצע את המסיק בחלקה אינו אלא הוא.

5.דין הבקשה לביטול החלטה להידחות. הדין החל על בקשה לביטול החלטה (הן פסק דין והן החלטה אחרת – ראו רע"א 7096/97 מסלובטי נ' כוכבי ואח' (לא פורסם)) הינו תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ונהוג להבחין בין ביטול מפאת חובת הצדק וביטול מפאת שיקול דעת בית המשפט (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 727-742 ואסמכתאות שם; ראו רע"א 7697/00 מ. יעקבי בע"מ ואח' נ' יעקובוביץ ואח' (טרם פורסם)). אף אחת משתי עילות אלה לא הוכחה, כפי שיבואר.

6.לא התקיים פגם בהליך. היה על בא כוח ה"ה ארמלי להגיש תגובה לבקשה מיום 4.10.2004 תוך שבעה ימים מהיום בו ניתנה והומצאה ההחלטה, לא תוך שבעה ימים מיום המצאת הבקשה. כאמור, ההחלטה הוכתרה כבקשה לעיכוב ביצוע. על פי תקנה 240 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כל בקשה היא בקשה בכתב, אלא אם נקבע מפורשות אחרת בתקנות אלה או בכל דין אחר. בענין עיכוב ביצוע לפי סימן י' לפרק ל' לתקנות, אין הוראה אחרת. על פי תקנה 241(ג) לתקנות, המשיב רשאי להשיב לבקשה בכתב "תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם"; בהחלטתי מיום 4.10.2004, חרגתי מברירת המחדל הנמנית מיום המצאת הבקשה וקבעתי מועד אחר, שאינו תלוי בהמצאת הבקשה: שבעה ימים. כאמור, בית המשפט התבקש בבקשה, בנוסף, להורות על איסור שינוי המצב הקיים בחלקה: אף בבקשה למתן צו זמני במסגרת ערעור (שאינו מהסוג הנדון בתקנה 471 לתקנות) - הניתן מכח סמכותו הטבועה של בית המשפט - לגביה אין הוראות (קל וחומר "הוראה אחרת") בדין, רשאי בית המשפט לקבוע את המועד לתגובה.

אף בקליטת הבקשה מיום 4.10.2004 על ידי המזכירות לא היה כל פגם. הנחיה 6/98 להנחיות נשיא בית המשפט העליון קובעת, לגבי רשימת הליכים לרבות בקשות לעיכוב ביצוע:

"בקשה המוגשת, בגדרו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, תוגש בצירוף תגובתם של יתר בעלי הדין. לא צורפה תגובת בעלי הדין, כולם או מקצתם, יצוין הטעם לכך ...".

בבקשה מיום 4.10.2004, ציין בא כוחו של ואני כי העביר את הבקשה לתגובת בא כוחם של ה"ה ארמלי כבר כחודש לפני כן, אך טרם קיבל תגובה. על כן, מותר היה למזכירות לקלוט את הבקשה.

לאור האמור, אין מקום, מפאת פגם בהליך, לבטל את צו המניעה הזמני.

7.והעיקר: אף מפאת שיקול דעת בית המשפט, אין מקום לביטול הצו. לענין הסיבה לאי עמידה במועד, אצא מנקודת ההנחה שבא כוחם של ה"ה ארמלי – עורך דין וככזה "קצין בית המשפט" – סבר בתום לב, כי עד שתומצא לו הבקשה מיום 4.10.2004 (לעומת הבקשה הראשונה שלא נקלטה על ידי המזכירות), מנין הימים לתגובה אינו מתחיל. ואולם, ה"ה ארמלי לא עמדו בנטל בענין סיכוייהם למנוע מתן הצו הזמני מחדש אם ההחלטה תבוטל. ואני הגיש, במסגרת הבקשה להגשת ראיה נוספת בערעור, תצהירים בענין אמיתות החוזה; ה"ה ארמלי הגישו, בבקשתם לביטול הצו, חוות דעת של גרפולוגית השוללת את אמיתות המסמך. הערעור אינו נראה נטול סיכוי: ייתכן והרכב יקבל את הבקשה להגשת ראיה נוספת, ייתכן שלא; אם תתקבל הבקשה, ייתכן שהראיה תימצא מהימנה וייתכן שלא. העיקר הוא, שלא שוכנעתי כי הנזק הצפוי לה"ה ארמלי נוכח צו מניעה זמני גדול מהנזק הצפוי לואני, שהוא – מכירת חלקת קרקע.

8.עם זאת מתבקשת הבהרתי: צו המניעה אוסר על כל מעשה "שיש בו כדי לשנות את המצב הקיים בחלקה האמורה". דברים אלה אמורים בשאלת הבעלות . במסיק על ידי צד זה או אחר עד בירור הערעור אין בכדי לסכל את הערעור, שעניינו בעלות בחלקה, ועל כן אין אני נוקטת, ולא נקטתי בנושא המסיק כל עמדה.