פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
483/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
אריק רוזנברגר
נ ג ד
המשיבים:
1. אוניברסיטת תל אביב
2. ענבר בכר רוזנברגר
ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל
(הרשם
י' נמרודי
) מיום 6.1.2009 שלא לפסול
עצמו מלדון בהליכי הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ
01-18888-08)
בשם המערער:
עו"ד דקל-דוד עוזר
בשם המשיבה 1:
עו"ד רני-אהרון כהן
פסק-דין
ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (הרשם י' נמרודי, להלן: הרשם ), מיום 6.1.2009 שלא לפסול עצמו מלדון בהליכי הוצאה לפועל בהם נקטה המשיבה 1 כנגד המשיבה 2, רעייתו של המערער (תיק הוצל"פ 01-18888-08).
1.
המשיבה 1 פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק דין כספי שניתן נגד המשיבה 2. במסגרת ההלכים ביקשה המשיבה 1 למנות כונס נכסים על זכויות המשיבה 2 בנכס מקרקעין, המשותף לה ולמערער והמשמש למגוריהם. הבקשה הועברה לתגובת המערער כבעל הזכויות הנוסף בנכס. המערער עמד על זכויותיו לדיירות מוגנת ולזכות ראשונים בנכס. בעקבות תגובת המערער הודיעה המשיבה 1 כי בכוונתה לבקש מהרשם לאשר פנייה לבית המשפט בבקשת פירוק שותפות בנכס המקרקעין, בטרם מונה כונס נכסים. הרשם החליט ביום 30.11.2008 כי לא ימנה
עדיין את בא כח המשיבה 1 ככונס נכסים, אך קבע כי הפירוק יתבצע בדרך של פירוק שותפות על פי סעיף 40א לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 וכי המערער וילדיו יהיו זכאים לדיור חלוף. המערער הגיש בקשה לביטול ההחלטה ולפסילת הרשם בנימוק כי ההחלטה התקבלה אגב שלילת זכות הטיעון ממנו וכי הרשם גילה עמדתו ביחס לעניין מהותי, באופן בו יש לראותו כמי ש"דעתו ננעלה" ויש לפוסלו מלדון בהליכים.
2.
הרשם דחה את בקשת הפסלות לאחר קבלת תגובות המשיבות ובציינו כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בהחלטתו שניתנה ביום 6.1.2009 הדגיש הרשם כי החלטתו מיום 30.11.2008 לא ניתנה במעמד צד אחד אלא לאחר קבלת תגובות כל הצדדים הנוגעים בדבר וכי טענות המערער באשר לזכויותיו כדייר מוגן עמדו לפניו. הרשם המשיך וקבע כי מדובר בהחלטה עקרונית בדבר הצורך, בנסיבות העניין, לפעול למימוש זכויות המשיבה 2 בנכס המקרקעין, אך אם סבורים המערער והמשיבה 2 כי ישנה דרך למימוש הזכויות באופן שיפגע פחות בזכויותיהם, רשאים הם להגיש בקשה מנומקת לאחר שצו מינוי כונס הנכסים יימסר להם. הרשם הוסיף כי מדובר בהחלטה שיפוטית שהדרך להשיג עליה היא במסגרת הליכי ערעור רגילים ולא במסגרת הליכי פסלות והבהיר כי דעתו ביחס להליך המתנהל בפניו אינה נעולה כלל. מכאן הערעור שלפניי.
3.
המערער טוען בערעורו כי ההגנה לה זוכה בן זוג, בעלים בחלקים שווים של בית מגורים ביחד עם החייב, אשר חלקו של החייב נמכר במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שנוי במחלוקת בפסיקה, וכי החלטת הרשם מיום 30.11.2008 מנוגדת להלכה שנקבעה בבית משפט זה. לטענתו, העובדה שהרשם איפשר לו להגיש בקשה מנומקת ביחס לאופן מימוש נכס המקרקעין בדרך פוגעת פחות, אומרת דרשני. לדעת המערער, גילוי דעתו של הרשם לגבי התוצאה הצפויה,מוביל למסקנה, כי הרשם גיבש עמדתו וכי דעתו ננעלה בהתבטאות מפורשת בהחלטה המצדיקה את פסילתו, במיוחד כשההחלטה ניתנה אגב פגיעה בכללי הצדק ובלא שתינתן לו זכות טיעון.
4.
המשיבה 1 הגישה תשובתה לערעור בה היא מבקשת לדחותו. המשיבה 1 מציינת כי אין מדובר בהחלטה במעמד צד אחד, ומוטב שטיעון זה לא היה מועלה. לדעתה, הטענה כי דעתו של הרשם ננעלה נטענה בעלמא, ללא תשתית המצביעה על חשש ממשי למשוא פנים מצד הרשם. מכל מקום, אם חפץ בכך המערער היה עליו להשיג על תוכן ההחלטה גופה ולא לגופו של היושב בדין.
5.
דין הערעור להידחות. ראשית, אזכיר מושכלות ראשונים בדבר סמכותו של בית משפט זה לדון בערעורים על החלטות ראש ההוצאה לפועל בבקשות פסלות (ע"א 7254/97 פרידמן נ' פרידמן , פ"ד נה(1) (1998); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 382-381 (2006)). שנית ולגופו של עניין, ההחלטה שנתן הרשם, בעקבותיה הגיש המערער את בקשת הפסלות הינה החלטה שיפוטית שהדרך להשיג עליה, אם חפץ בכך המערער, היא בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 9294/07 אליס יוספזון נ' י.ד. זוהר יבוא ושיווק (2000) בע"מ (לא פורסם, 7.4.2008)). לא מצאתי יסוד לטענת המערער כי יש בהחלטה שקיבל הרשם, אפילו היא שנויה במחלוקת משפטית
- ולעניין זה איני נדרשת -
עילת פסלות וכי היא מעוררת אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. אף אין ממש בטענת המערער לפיה התקבלה החלטה זו בלא שתישמע דעתו בעניין. אכן, אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי החלטת הרשם מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות ולפיכך, דין הערעור להידחות.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות שכר טרחת עורך דין המשיבה 1 בסכום של 5,000 ₪.
ניתן היום, י' בסיון התשס"ט (2.6.2009).
ה נ ש י א ה