ע"א 4966/11 מרים צפריר נ. אברהם שגיב

לפניי ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, א' אוחיון (להלן: הרשם ), מיום 23.6.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת, בטענת "פרעתי" שהגישה בתיק הוצאה לפועל 08-05080-85-4.

1.

בין בעלי הדין מתנהל תיק הוצאה לפועל למעלה מעשרים שנה. במועד הדיון מיום 23.6.2011 ביקש בא-כח המערערת כי הרשם יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינה של המערערת בהתחשב בהחלטותיו הקודמות מהן עולה, לדעתו, כי התגבשה דעתו של הרשם בבקשותיה, במיוחד בטענת "פרעתי", שהעלתה. בא-כח המערערת טען כי קיים חשש שלא יהיה ביכולתו של הרשם לדון באופן אובייקטיבי בבקשות המערערת. בא-כח המשיב התנגד לבקשה.

2.

הרשם דחה, כאמור, את בקשת הפסלות, וקבע כי לא מצא בטענות המערערת עילה לפסילתו. הרשם קבע כי נתן את החלטותיו על-פי החומר שהובא בפניו ובהתאם למצב המשפטי שנוצר, אך אין בהחלטות אלה כדי לקבוע כי התגבשה דעתו, או כי יש לו נטייה שלילית כלפי המערערת. הרשם הוסיף כי הדיון שקבע התבקש לאור תוצאת הערעור שהגישה המערערת.

על החלטה זו הגישה המערערת את

הערעור שלפניי.

3.

המערערת טוענת בערעורה כי היה ויש מקום להחליט שהחוב בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל נגדה, נפרע, הרי דין טענתה: "פרעתי", להתקבל. המערערת מפנה להחלטה קודמת של הרשם בה קבע כי אין בתשלום שהציגה המערערת כדי לסלק את החוב. כן מפנה להחלטתו בה דחה את טענת "פרעתי" שהגישה, אף מבלי שהמשיב הגיש תצהיר, כפי החלטתו הקודמת בעניין. המערערת טוענת כי החלטה אחרונה זו מבססת חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים נגדה, שכן הרשם הביע בה את דעתו המפורשת בנוגע לטענתה "פרעתי" – דעה, שלדעתה, התגבשה במשך שנים רבות של התנהלות תיק ההוצאה לפועל. לפיכך, טוענת המערערת כי קיימת הצדקה לפסול את הרשם מלהמשיך ולדון בעניינה, ולו בשל מראית פני הצדק.

4.

דין הערעור להידחות. ראשית, לעניין סמכותו של בית משפט זה לדון בערעורים על החלטות ראש ההוצאה לפועל בבקשות פסלות, ראה: ע"א 483/09 אריק רוזנברגר נ' אוניברסיטת תל אביב

(לא פורסם, 2.6.2009), והאסמכתאות שם. שנית, ולגופו של עניין, אין בטענות המערערת כדי להקים עילה לפסילת הרשם מלהמשיך ולדון בעניינה. העובדה שהרשם החליט בעבר לדחות את טענת "פרעתי", אין בה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים נגדה, אלא, לכל היותר, מקימה אפשרות להשיג על ההחלטה בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (עע"ם 4494/11 מכון התקנים הישראלי נ' אלון איתן (לא פורסם, 7.8.2011)). וכך אמנם פעלה המערערת בעבר. אכן, אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, בנסיבות העניין, כי החלטות הרשם מצביעות על קיום משוא פנים כלפיה, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות, ולפיכך, דין הערעור להידחות. לבסוף אציין את המובן מאליו לפיו בהתחשב בהתמשכות ההליכים בתיק ההוצאה לפועל על בעלי הדין לתת יד לסיום הדיון בו, ולאפשר לרשם לבצע תפקידו כאמור, ויפה שעה אחת קודם. בית משפט השלום שדן בבקשת רשות ערעור על החלטות הרשם קבע כי אין אלה, אלא החלטות ביניים שניתנו על יסוד החומר שהיה בפני הרשם, אך טרם נתקיים דיון בו נשמעו בעלי הדין, ועדיין צפוי דיון. יש להניח כי הרשם יפעל בהתאם להחלטת שופט השלום וייתן למערערת את יומה לפניו, כדי לנסות ולהוכיח את פירעון החוב בתיק, תוך הבטחת זכויות המשיב.

הערעור נדחה ללא צו להוצאות.