ע"א 4910/11דוד אורון נ. רו"ח עליזה שרון ,כונסת נכסים

1.

לפניי שתי בקשות. הבקשה האחת הינה בקשתה של המשיבה 5 (אקסטרמיניטור בע"מ) להורות על מחיקת כתב הסיכומים שהגיש המערער. הרקע לבקשה זו נעוץ בתגובה שהוגשה לפי החלטת כב' השופטת חיות מיום 22.8.2011. באותה החלטה, נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע, והתבקשה עמדת המערער האם הוא עומד על המשך בירור ההליך. בתגובתו מיום 5.9.2011 הודיע המערער כי החליט לחזור בו באופן חלקי מהערעור, באופן שאין בכוונתו לעמוד על הסעד של ביטול החלטת בית-המשפט קמא בנוגע לאישור ההסכם למכירת פעילות החברות, וזאת בשל הטענה של מעשה עשוי. יחד עם זאת, המערער הוסיף וטען בתגובתו כי בכוונתו לעמוד על בירור הערעור בנוגע לאישור ההסכם למכירת המקרקעין. זאת, בהתחשב בעמדתו לפיה מדובר בעסקה נפרדת שטרם הושלמה. נוכח ההודעה האמורה, ובהתחשב בשינוי סיווגו של ההליך שבכותרת מבקשת רשות ערעור (רע"א) לערעור בזכות (ע"א), הוּצא צו סיכומים בתיק.

ביום 2.1.2012 הגיש המערער כתב סיכומים מטעמו. לטענת המשיבה 5, עיון בכתב הסיכומים מלמד כי המערער העלה טענות כנגד אישור ההסכם למכירת פעילות החברות, וזאת לפי הנטען בניגוד להודעתו של המערער מיום 5.9.2011 לפיה זנח סוגיה זו. לפיכך, מבקשת המשיבה 5 להורות למערער להגיש סיכומים מתוקנים שיתייחסו לעניין אישור ההסכם למכירת המקרקעין בלבד. המערער מתנגד לבקשה בטענה כי בתגובתו מיום 5.9.2011 הודיע כי הוא מוותר על הסעד של ביטול ההסכם למכירת פעילות החברות, אולם הוסיף וציין כי הוא עומד על טענותיו כנגד דרך אישור העסקה, הן בנוגע למכר פעילות החברות והן בנוגע למכר המקרקעין. לגישתו, מדובר בנושאים שלובים.

עיון בנוסח הודעת המערער מיום 5.9.2011 מעלה לכאורה כי גבולות ההבחנה לה טוען המערער בין ויתור על הסעד של ביטול החלטת בית-המשפט קמא בנוגע לאישור ההסכם למכירת פעילות החברות, לבין המשך עמידתו על הטענות בנוגע לפגמים שנפלו באישור הסכם זה, אינם נהירים עד תום. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את נסיבות העניין אינני סבורה כי מדובר במקרה המחייב התערבות מקדמית בתוכן כתבי-טענותיו של המערער. השאלה האם המערער זנח חלק מהטענות אותן הוא מעלה בסיכומיו והאם להתיר את העלאתן, מסורה לשיקול-דעתו של ההרכב שידון בתיק. כמובן שטענותיה של המשיבה 5 בעניין זה שמורות לה, והיא רשאית להעלותן במסגרת סיכומיה בכתב ובהשלמת הטיעון בעל-פה.

2.

הבקשה השנייה הינה בקשתו של המשיב 4 (להלן: בנק דיסקונט ) להורות על הפסקת ההליך וביטול הדיון. טעם הדבר הוא כי ביום 14.12.2011 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז בפש"ר 13727-02-11 (כב' סגן-הנשיא שילה) לפיה עוכבה הכרזת המערער כפושט-רגל למשך מספר חודשים, אולם בד בבד נאסר על המערער המצוי תחת צו כינוס להמשיך לנהל הליכים משפטיים מבלי לקבל אישור מראש לכך מבית-המשפט לפשיטת-רגל. לפי הנטען, המערער לא ביקש, וממילא לא קיבל, אישור מבית-המשפט לפשיטת רגל להמשיך ולנהל את ההליך שבכותרת. לפיכך, לטענת בנק דיסקונט יש להשהות את הטיפול בהליך ולבטל את מועד הדיון.

המערער מתנגד לבקשה האמורה בטענה כפולה: ראשית , נטען כי מתן החלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 14.12.2011 הובא לידיעתה של כב' השופטת חיות במסגרת תגובה של המשיבה 1 (כונסת הנכסים) לבקשה שהגיש המערער בערעור אחר שהדיון בו אוחד עם ההליך שבכותרת (ע"א 7514/11). באותה תגובה, טענה המשיבה 1 כי דין אותו ערעור להימחק, נוכח החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 14.12.2011 לפיה נאסר על המערער להוסיף ולנהל הליכים משפטיים ללא אישור מראש של בית-המשפט קמא. בהחלטתה מיום 28.12.2011 קבעה כב' השופטת חיות כי "טענות הצדדים כולן תשמענה במסגרת הדיון שייערך בערעור". מהחלטה זו מבקש המערער ללמוד כי אין מקום למחוק את הערעור שבכותרת או להשהות את הטיפול בו, וכי יש לקיים את הדיון שנקבע במועדו. שנית , נטען כי החלטת בית-המשפט קמא מיום 14.12.2011 הינה בבחינת "החלטה אחרת" שניתן לשנותה. בהתייחס לטענה זו, ולמען הסר ספק, יוער כי אף אם אניח לצורך הדיון כי החלטת בית-המשפט קמא מיום 14.12.2011 היא אמנם "החלטה אחרת" כנטען על-ידי המערער – ואינני רואה לקבוע מסמרות בדבר – ברי כי בהיותה של ההחלטה הנ"ל מאוחרת לפסק-הדין נשוא הערעור שבכותרת, לא ניתן להשיג עליה במסגרת הליך זה.

מכל מקום, נוכח המחלוקות בין הצדדים בשאלת משמעותה של החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 14.12.2011 על המשך ניהול ההליך שבכותרת, אינני רואה להכריע בסוגיה זו כעת. טענותיו של בנק דיסקונט בסוגיה הנדונה שמורות לו, והוא רשאי להעלותן במסגרת הסיכומים בכתב וכן במסגרת השלמת הטיעון בעל-פה לפני הרכב השופטים.

החלטה זו תומצא לצדדים כולם, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה, והיא תתויק בתיקי השופטים.