פרטי ההליך
החלטה בתיק ע"א 4946/23
בבית המשפט העליון
ע"א 4946/23
ע"א 4946/23 לפי תק' 137(ב)
לפני:
כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי
המערער:
אמג'ד אבו מוך
נ ג ד
המשיבים:
1. מוניר תאופיק מואסי
2. עבד אלרחים תאופיק גנאיים
3. חוסני תאופיק גנאיים
4. באסם שריף גנאים
5. תייסיר שריף גנאים
6. סמיר שריף גנאים
7. עמאד שריף גנאים
8. רסמי מואסי
9. פהימה אבו מוח
10. פאטמה מואסי
11. רסמיה מואסי
12. תופיק מואסי
13. מיאדה מג'אדלה
14. דקה סוזאן
15. סמיר קעדאן
16. האני קעדאן
17. מחמוד אבו מוך
בקשת
המשיב 2 בערעור לפי תק' 137(ב) מיום 30.1.2024 למחיקת הערעור לפי תק' 137(ב); תשובת המערער בערעור לפי תק'
137(ב) מיום 12.2.2024; הודעת המשיב 2 בערעור לפי תק' 137(ב) מיום 25.2.2024
החלטה
תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), קובעות כלהלן: "על אף האמור בתקנת משנה (א), משיב בערעור רשאי להגיש ערעור בתוך שישים ימים מהיום שבו הומצא לו הערעור, או מהיום שבו הומצאה לו הודעה על הפקדת ערובה לפי תקנה 135, או מהיום שבו הומצאה לו החלטה על פטור מהפקדת ערובה, לפי המאוחר" (ההדגשה הוספה, למ"ש).
במקרה הנדון, המשיב 2 בערעור לפי תק' 137(ב), הוא המערער בערעור הראשי (להלן: המשיב 2), טען כי הודעה על הפקדת הערובה בערעור הראשי הוגשה לבית המשפט ביום 20.7.2023, ואולם לא נטען כי הודעה זו הומצאה לצדדים, ובפרט למערער בערעור לפי תק' 137(ב) (להלן: המערער), וממילא לא צורפו אסמכתאות בנדון.
במצב דברים זה, על פני הדברים, המשיב 2 לא עמד בחובתו להמציא הודעה פורמלית למערער על הפקדת הערובה בערעור הראשי, וזאת, לכל הפחות, עד להגשת בקשתו מיום 30.1.2024 למחיקת הערעור. משכך, בהתאם ללשון תקנה 137(ב), הערעור לפי תק' 137(ב) הוגש בטרם שחלף המועד האחרון להגשתו.
אציין כי אמנם ניתן היה להעלות טענה שלפיה המערער ידע או היה צריך לדעת כי הערובה בהליך הופקדה, וזאת משעה שהומצאה לו החלטת בית המשפט מיום 15.8.2023 שלפיה ההליך נקבע לדיון והמשיבים נדרשים להשיב לערעור. החלטה זו, כפי שנקבע בעבר, מהווה אינדיקציה מבחינת המשיבים כי הערובה בהליך הופקדה והטיפול בהליך נמשך כסדרו (ראו: ע"א 4662/22 עיריית חדרה נ' חב' אסיה חדרה ישראל בע"מ, פסקה 10 (2.5.2023); ע"א (מחוזי ת"א) 5112-02-23 אמיר נ' דודקמן (16.7.2023)). ואולם, במקרה הנדון טענה שכזו לא הועלתה באופן מפורש, אלא נטען באופן כללי בלבד כי ההחלטה מיום 15.8.2023 הומצאה למשיבים בערעור העיקרי, וכי המועד להגשת ערעור לפי תק' 137(ב) חלף כשבועיים טרם הגשת ערעורו של המערער. בנסיבות אלה, וכן בשים לב לטענות בדבר חילופי הייצוג של המערער, לא מצאתי להידרש לשאלה האם המערער מוחזק כמי שידע כי הערובה בהליך הופקדה טרם הגשת הערעור מטעמו לנוכח האמור בהחלטה מיום 15.8.2023.
ואולם, במבט צופה פני עתיד, מובהר בזאת כי ככל שניתנות החלטות שיפוטיות המבהירות כי בגדרי תק' 137(ב) עשוי משיב להיחשב כמי שידע על הפקדת הערובה אף אם לא הומצאה לו הודעה פורמלית בנדון על-ידי המערער, כך גובר הסיכון של משיב אשר נחשף לאינדיקציות כי הערובה בהליך הופקדה וחרף זאת נמנע מהגשת הערעור מטעמו או מבירור סוגיה זו, לכך שהערעור שיגיש ייחשב כערעור שהוגש באיחור (ראו והשוו: בש"א 1898/21 פלוני נ' פלונית (14.4.2021)).
סוף דבר: הבקשה למחיקת ערעורו של המערער בערעור לפי תק' 137(ב) נדחית בזאת.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ז באדר א התשפ"ד (25.2.2024).
ליאור משאלי שלומאי
ר ש מ ת