פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4948/20 -
ז'
לפני:
כבוד השופט ג' קרא
המבקש:
מאיר ישראלי
נ ג ד
המשיבים:
1. סיגלית פרץ
2. סימי בוזגלו
3. שלמה גבעתי
בקשה למתן "צו מניעה"
בשם המבקש:
עו"ד אדוה עשור
החלטה
ביום 7.12.2020, הגיש המבקש בקשה ל"מתן צו מניעה" האוסר על המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות ) לבצע דיספוזיציות או פעולות אחרות בדירה אשר בבעלותה של המשיבה 2, עד למתן פסק דין בבקשת רשות ערעור המתנהלת בתיק. לטענת המבקש, מתן צו המניעה נדרש כדי למנוע מצב בו המשכנתה הרשומה לטובתו תימחק עקב ביטול הצו הזמני שנתן בית משפט קמא.
הרקע לבקשה
1.
ביום 1.6.2020, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' תמיר ) בה"פ 73649-01-18 (להלן: פסק הדין ), בגדרו התקבלה בחלקה תובענת המשיבות נגד המבקש. בפסק הדין הורה בית המשפט על ביטול התחייבותן של המשיבות בהסכמי ההלוואה למשכן את זכויותיה של המשיבה 2 בדירה. פסק הדין קבע כי הוא אינו מכריע במחלוקות הכספיות בין הצדדים או במחלוקת השטרית ביניהם, אשר יידונו בהליכים משפטיים אחרים המתנהלים בין הצדדים. פסק הדין הורה על ביטול התחייבותן של המשיבות בהסכמי ההלוואה למשכון הזכויות בדירה ועל מחיקת המשכון על הזכויות בדירה שנרשם אצל רשם המשכונות ביום 14.7.2014 לטובת המבקש, ביטול שטר המשכנתה מיום 18.9.2014, מחיקת המשכנתה שנרשמה לטובת המשיב בלשכת רישום המקרקעין, מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על שם ב"כ המבקש ככונסת נכסים על הזכויות בדירה וסגירת תיק הוצל"פ שנפתח לצורך ביצוע שטר המשכנתה.
ביום 9.6.2020, הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב פסק הדין. ביום 6.8.2020, דחה בית משפט קמא את הבקשה (להלן: ההחלטה ).
2.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 4948/20) ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. זאת, כאמור, לאחר שהגיש בקשה דומה לבית משפט קמא . בערעור התבקש ביטולו של פסק הדין. ביום 22.9.2020, ניתנה החלטה בבקשה (השופטת י' וילנר ), כדלקמן:
"מעיון בתגובה המקדמית של המשיבות עולה כי ביום 6.8.2020 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור, בגדרה נדחתה בקשתו. בנסיבות אלה, הדרך להשיג על החלטה זו היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור תחת הבקשה לעיכוב ביצוע דנן (ראו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה , פסקאות 20-14 (17.6.2015)). לפיכך הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 19.8.2020 בטל".
3.
ביום 27.10.2020, המבקש הגיש בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 6.8.2020. ביום 19.11.2020, נדחתה הבקשה להארכת מועד
לאחר שנקבע כי לא התקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד (בש"א 7379/20; הרשמת דר להב).
4.
בבקשתו הנוכחית למתן צו מניעה, טוען המבקש כי יש הודאת בעל דין של המשיבות בקבלת סך של 100,000 ש"ח, ולשם כך הוא מצטט קטעים מהחקירות התומכים בכך לטענתו. לטענתו, אין מחלוקת כי המשיבות לא החזירו לו את הכספים שקיבלו ממנו. משכך, לטענתו, הוכחה זכאותו הלכאורית לקבלת צו המניעה. המבקש טוען שגם מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שמדובר באדם פרטי המגן על יכולתו לגבות את כספו שניתן כדין ובהתחשב בראיות הנ"ל וכי סיכויי הערעור גבוהים בעוד מצבן הכלכלי של המשיבות רעוע.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
אף שהבקשה הוכתרה כבקשה ל"מתן צו מניעה", במהותה נראה כי מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא. כמפורט, מדובר בניסיון של המבקש לקבל סעד של עיכוב ביצוע פסק הדין תוך "עקיפתה" של החלטה שיפוטית אשר דחתה את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, כך שההחלטה של בית משפט קמא אשר דחתה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין – הפכה חלוטה. הבקשה אף לא ציינה את ההחלטות שניתנו בבקשה לעיכוב ביצוע הנ"ל או את ההחלטה בבש"א 7379/20, ואף נכתב בה כי הסעד מבוקש עד למתן פסק דין בבקשת רשות ערעור המתנהלת. הצגת הדברים בצורה החוטאת לאמת, גובלת בהטעייה מכוונת של בית המשפט וכשלעצמה מצדיקה דחיית הבקשה.
6.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ח בכסלו התשפ"א (14.12.2020).
ש ו פ ט