ע"א 4975/09 אהרון פינטו נ. פקיד שומה עפולה

1.

בעקבות פטירת הוריו, להם היתה זכות קמעונאית להפעלת תחנת תדלוק בקריית טבעון, הוסיף המבקש להפעיל את התחנה עד אשר הודיעה לו חברת פז, בשנת 2002, על הפסקת ההתקשרות. בתמורה שולם לו סכום של 3.55 מיליון ש"ח, עליו הוא הצהיר בדו"ח שהגיש לשלטונות המס כרווח הון שהתקבל ממכירת המוניטין של תחנת הדלק. המשיב היה בדעה כי מדובר ברווח הון רגיל, ומשנחלקו הדעות נתבקשה הכרעת בית המשפט.

2.

בית-המשפט המחוזי בנצרת, לאחר שעיין בהסכם שנחתם בין המבקש לחברת פז, אימץ את השקפת המשיב לעניין טיבו של הרווח, ובעקבות כך הוגש ערעור לבית משפט זה אליו צורפה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, הואיל ובית המשפט המחוזי שגה בפירוש שנתן להסכם כמו גם לנסיבות שקדמו לעריכתו, וכן לא היתה התייחסות נכונה לראיות המעידות כי לתחנת הדלק היה מוניטין בעל ערך. מוסיף המבקש וטוען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מאחר שמצבו הכלכלי וחובות אליהם נקלע, בעטיים שועבד כל רכושו לבנקים, אינו מאפשר לו לשלם על-אתר את סכום המס הגבוה, ומנגד, למשיב לא ייגרם כל נזק אם יעוכב ביצועו של פסק-הדין.

3.

בתשובתו, מונה המשיב מספר טעמים לדחיית הבקשה: ראשית , אין חשש כי הוא לא יוכל להשיב למבקש סכומי כסף שיימסרו לידיו בעקבות ביצוע פסק-הדין, ככל שהערעור יתקבל. שנית , המבקש לא הצליח להוכיח כי קיימת עילה של ממש להורות על עיכובו של פסק-הדין, ולחרוג מהכלל הנוהג לפיו אין עושים זאת אלא במקרים חריגים. שלישית , קיים חשש ממשי כי המבקש יבריח את נכסיו, וזאת ניתן ללמוד מרישום במחשבי רשות המסים, לפיו

העביר המבקש בשנת 2008 לידי בִּתו, כמתנה, נכס בשווי של מיליון שקלים. בנוסף , למבקש נכסים שונים אותם הוא נמנע מלפרט בבקשתו, המעידים כי מצבו הכלכלי אינו רע כפי שהוא מנסה להציגו. לבסוף , נטען כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, מאחר והוא מכוון כנגד ממצאים עובדתיים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, לא מצאתי מקום להיעתר למבקש. ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק-דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה, מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). בענייננו, שני טעמים אלה אינם מתקיימים. באשר לסיכויי הערעור – חלק גדול מטענותיו של המבקש מופנה כנגד ממצאים שבעובדה, ובאשר למאזן הנוחות, אף זה אינו נוטה לטובת המבקש, ולא רק משום שלבקשתו לא צורפו האסמכתאות המתאימות, אלא מאחר ומדובר בחיוב כספי, שמטבעו ניתן להשבה – ודאי כאשר המשיב הוא אחת מרשויות המדינה. על כך יש להוסיף את החשש, שאינו מבוטל כלל ועיקר, כי המבקש יבצע פעולות בנכסיו אשר יגרעו מן היכולת לגבות ממנו את סכום המס הנדרש, ככל שערעורו ידחה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת בא-כוחו של המשיב בבקשה זו, בסכום של 3,500 ש"ח.