ע"א 5137/02 חלווה אבו אחמד נ. עאדל סלים אחמד

המבקשת הגישה לבית-המשפט המחוזי בנצרת תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, ולפיו בטל ייפוי-כוח נוטריוני אשר ניתן על-ידה ביום 16.9.95, ושעל-פי הנטען נמכר באמצעותו נכס מקרקעין שבבעלותה למשיבים.

במסגרת ההליך, הגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בקשה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה, מן הטעם כי המבקשת מחוסרת אמצעים ולא תוכל לשלם את הוצאותיהם אם תידחה תביעתה.

בית-המשפט המחוזי (השופטת אסתר הלמן) חייב את המבקשת בהפקדת ערבון בסך 6,000 ש"ח או ערבות בנקאית צמודה ובלתי מותנת על סכום זה, וכן בערבות צד ג' בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

על החלטה זו הוגשה הבקשה למתן רשות-ערעור שבפניי, שבגדרה טענה המבקשת כי חיובה בהפקדת ערובה פוגע קשות בזכויותיה, הואיל ויש בו כדי לחסום את גישתה לערכאות, וזאת רק בשל מצבה הכלכלי הקשה. המשיבים, מצדם, טענו כי תביעתה של המבקשת חסרת סיכוי וכי אם לא תופקד ערובה, הרי משתידחה התביעה, לא תוכל לשאת בהוצאותיהם הרבות.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

הערעור מתקבל.

זכות הגישה של אדם לערכאות משפטיות היא מזכויות היסוד של משפטנו. ראו החלטותיי ברע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו בע"מ נ' מכון טיפול

בשפכי אשקלון (לא פורסמה, ניתנה ביום 9.12.01); ובע"א 9706/01 וויל נ'

צדקה (לא פורסמה, ניתנה ביום 13.2.02). עמדתי על כך ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה

(לא פורסמה, ניתנה ביום 10.7.01):

החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

אשר-על-כן, כאשר תוצאתו של החיוב בהפקדת ערובה היא שלילה בפועל של יכולתו של אדם להתדיין בפני ערכאה שיפוטית, שומה על בית-המשפט לנקוט משנה-זהירות בקביעת חיוב שכזה. לא מצאתי, כי המקרה שבפנינו הוא מהמקרים החריגים שבהם מוצדק לחייב בהפקדת ערובה בנסיבות האמורות.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת בסך 10,000 ש"ח.