ע"א 5191/98 רחל אדמון נ. בזלת להשקעות ובנין בע"מ

על פסק-דינו הראשון של בית המשפט המחוזי ערערה המערערת לפני בית-משפט זה (ע"א 7286/96). בית-משפט זה קבע כי למערערת מגיע שכר ראוי וכי שיעורו של השכר הראוי ייקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שישקול ויחליט בבקשות הצדדים להביא לפניו ראיות נוספות.

משהוחזר ההליך לבית המשפט המחוזי ביקש בא-כוח המערערת להביא ראיות נוספות לעניין גובה השכר הראוי המגיע למערערת. בא-כוח המשיבים התנגד לבקשה זו. בית המשפט קיבל את טעמי התנגדותו וקבע, בפתח פסק-דינו, כי לאור חומר הראיות שכבר הובא לפניו (בגלגולו הראשון של ההליך) איננו רואה צורך בהבאת ראיות נוספות. להלן קבע, כי בשל העזרה שהושיטה המערערת למשיבים "במהלך השגת היתרים ופעולות אחרות בכל הקשור למגדלי יהודה", ובהתחשב בעובדה שהמערערת "עוסקת כמתווכת", הריהי זכאית לשכר ראוי בסכום גלובאלי של 50,000 ש"ח.

נגד פסק-דין זה מופנה הערעור, ואנו סבורים כי הערעור בדין יסודו. נראה לנו כי משביקשה המערערת, להתיר לה להביא ראיות נוספות, היה על בית המשפט, בנסיבות העניין, לשקול בחיוב את בקשתה; שהלוא ההליך המקורי שהתברר לפניו התמקד במחלוקתם העיקרית של הצדדים, בשאלת זכאותה של המערערת לתשלום דמי תיווך. משהוחזר ההליך לאחר שהוכרה זכאותה לתשלום שכר ראוי, היה על בית המשפט לאפשר לה לפרוש בפניו את התשתית העובדתית הנחוצה לקביעת גובה השכר הראוי.

יתר על כן: מן האמור בפסק-הדין, שנוסח באורח לקוני, לא ניתן לעמוד על המימצאים העובדתיים ועל שיקולי בית המשפט, שעל יסודם פסק למערערת שכר ראוי בסכום שפסק. גם מטעם זה אין פסק-דינו של בית המשפט המחוזי יכול לעמוד.

אשר על כן אנו מחליטים לקבל את הערעור. פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והדיון מוחזר אליו לשמיעת ראיות ולמתן פסק-דין חדש בשאלת גובה השכר הראוי שעל המשיבים לשלם למערערת. נשיא בית המשפט המחוזי יואיל לקבוע את השופט שלפניו יתקיים הבירור.

המשיבים ישלמו למערערת שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח.