פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5193/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המערערים:
1.
אברהם אפרים מאנטאל
2. ישראל מאנטאל
נ ג ד
המשיב:
אברהם שמעון בלאו
ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי נצרת בתיק א 015985-05-14 שניתן ביום 10.06.2015 על ידי
כבוד השופט ע' טאהא
תאריך הישיבה:
ט"ז בשבט התשע"ו
(26.01.2016)
בשם המערערים:
עו"ד עמיהוד בורוכוב
בשם המשיב:
עו"ד שרגא בלזר
החלטה
1.מעשה באדם ושמו חיים ברוך (הסבא) שבבעלותו היה נכס מקרקעין בצפת.
הסבא, שהיה רשום כבעל המקרקעין, חתם ביום 27.6.1973 על יפוי כח בלתי חוזר לטובת בניו יצחק ויוסף לגבי הנכס.
יוסף העביר בתצהיר מתנה מיום 24.6.1975 את חלקו בנכס לטובת אחיו יצחק.
יצחק העביר בתצהיר מתנה מיום 21.10.1976 את הנכס לבנו אברהם.
המתנות הנ"ל דווחו לכאורה למס שבח (המערער טוען שלא כך הדבר וכי הדיווח נעשה בדיעבד). לא נרשמה הערת אזהרה.
ביום 4.8.1988 נחתם, לכאורה, יפוי כח בלתי חוזר נוטריוני של האחים יצחק ויוסף לזכות עמותת ישיבת קרלין. ביפוי הכח הנ"ל לא צויינה תמורה, ונאמר בו כי השניים מעבירים את הנכס לעמותה הנ"ל. העסקה לא דווחה למס שבח ולא נרשמה הערת אזהרה (להלן: העסקה השניה ).
ביום 10.12.2014 הבן של יצחק (המשיב) נרשם כבעלים של הנכס בעקבות פסק דין הצהרתי שניתן לבקשתו.
לכאורה, לפנינו עסקאות סותרות. בית משפט קמא לא נדרש לתחרות בין העסקאות לאור קביעות עובדה ומהימנות הנוגעות לתוקפה של העסקה עם ישיבת קרלין.
כאן המקום לציין כי המערערים טוענים כי הנכס נתקבל מלכתחילה על ידי הישיבה בנאמנות עבורם (אין כל מסמך נאמנות ואין כל דיווח למס שבח). בנוסף, ולאחר שהוגשה התביעה, הציגו המערערים מה שנחזה ככתב המחאת זכות מעמותת קרלין אליהם.
2.מבלי להביע דעה נחרצת לגבי סיכויי הערעור, אפנה לנקודות הבאות המושכות לכיוונים מנוגדים.
החזקה בפועל בנכס משך עשרות שנים, לא היתה בידי המשיב. מנגד, טוען המשיב כי היה מודע לכך שאביו התיר לישיבת קרלין להשתמש בנכס ולכן לא פעל משך כל השנים.
לכאורה, המערערים אינם בעל הדין הנכון אלא העמותה-הישיבה.
בית משפט קמא ציין כי אף אחד מהעמותה לא הובא לעדות.
בהנחה שיש בפנינו תחרות בין זכויות, ובהנחה כי לא הוכח תשלום תמורה בעסקה השניה (וכך נקבע על ידי בית משפט קמא), הרי שלפנינו תחרות בין שתי עסקאות מתנה. על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין העסקה הראשונה גוברת. מה עוד, שלכאורה יוסף התיימר בעסקה השניה להעביר מה שכבר ניתן על ידו במתנה ליצחק.
מנגד, ניתן לטעון כי כל עוד המתנות הראשונות לא הסתיימו ברישום, הרי שלנותן המתנה יש זכות לחזור בו מהמתנה. מכאן השאלה האם העסקה השניה מהווה חזרה מהמתנה הראשונה, והאם לצורך חזרה מהמתנה יש ליתן הודעת ביטול מפורשת למקבל המתנה. מאחר שמתנה אינה עסקה חד צדדית, הרי שלכאורה מקבל המתנה אמור לקבל הודעת ביטול. לכך יש להוסיף שהמתנה הראשונה הסתיימה ברישום, אך כידוע, חובת תום הלב, משתרעת גם עד למועד הרישום.
בהינתן האמור לעיל, בית המשפט העלה הצעה.
ככל שהבינותי אין נכונות להצעה מצד המערערים. הצדדים יודיעו לבית המשפט תוך 60 יום אם הגיעו להסדר אחר כלשהו ביניהם. לא הגיעו הצדדים להסכמה יועבר התיק לדיון בפני הרכב.
ניתנה
היום, ט"ז בשבט התשע"ו (26.1.2016), בנוכחות הצדדים.
ש ו פ ט