ע"א 5197/10שירותי בריאות כללית נ. יהונתן ריקמן

ערעור על

החלטת

בית המשפט

המחוזי

מרכז

(השופטת א' שטמר ) בת"א 33-03-08 מיום 22.6.2010, בה החליט לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

המשיבים הגישו תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת בטיפול בהריון מרובה עוברים ובטיפול בילודים לאחר הלידה. ביום 15.6.2010 התנהלה ישיבת ההוכחות בפני בית המשפט. בפתח הישיבה הודיעה השופטת כי בן זוגה עובד במסגרת המערערת, בבית חולים אחר מזה שבנשוא התביעה. בעקבות הודעה זו ביקש בא-כח המשיבים מבית המשפט לפסול עצמו. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין סיבה לפסילה: לא חשש ממשי למשוא פנים ולא אחר. בית המשפט הוסיף כי למערערת אלפי עובדים ובהם בן זוגה וכי אין לכך קשר לנושא הדיון. לפיכך, דחה את הבקשה. על החלטה זו הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה (ע"א 4733/10) ויחד עמו בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 21.6.2010 קבעתי כי איני רואה הצדקה לעיכוב הדיון ולכן דחיתי את הבקשה.

2.

ביום 22.6.2010 אמורה היתה להתקיים ישיבת ההוכחות השניה, לאחר שהבקשה לעיכוב ביצוע הדיון, נדחתה. בתחילת ישיבה זו הודיע בא-כח המערערת כי הוא מכיר את בן זוגה של השופטת מתוקף השתתפותם המשותפת בוועדת הלסינקי של בית החולים בלינסון, אשר בה כשלושים חברים. בעקבות זאת ביקש בא-כח המשיבים כי השופטת תפסול עצמה.

3.

השופטת קבעה כי גם עובדה זו של ישיבה משותפת של בא-כח המערערת עם בן זוגה באותה וועדה אינו מחייב את פסילתה. עם זאת, הצטברות הנתונים הביאה לשינוי דעתה ולהכרעה כי עליה להימנע מלשבת בדין בתביעה זו. לפיכך הורתה להעביר את התביעה לנשיאת בית המשפט לקביעת המותב שישב בדין וכך אכן נעשה. בעקבות החלטה זו ביקשו המשיבים למחוק את הערעור שהגישו והוא נמחק ביום 12.7.2010. באותו יום הגישה המערערת ערעור על החלטת השופטת לפסול עצמה מלדון בתביעה, הוא הערעור שלפניי.

4.

המערערת טוענת כי אין כל מניעה כי השופטת תמשיך בשמיעת התיק. לטענתה משמעות פסילת השופטת היא הימנעות גורפת של שופטים רבים מלשבת בתיקי רשלנות רפואית בהם מעורבת המערערת, וזאת בשל קרבת משפחה לבעלי מקצוע אשר עובדים במסגרתה. לטענת המערערת, אף אחת משתי הזיקות אשר הובילו את בית המשפט להחלטת הפסילה אינה מקימה עילת פסלות שכן אין מדובר בנסיבות אשר יש בהן חשש ממשי למשוא פנים ולכן לא מוצדק לפסול אותה. לבן זוגה של השופטת אין כל עניין ו/או אינטרס אישי בתוצאותיו של ההליך או בחבות הכספית שיכול ותושת על המערערת בעקבות קבלת התביעה. אף אין כל קשר בין בן זוגה של המערערת לבין הרופאים המעורבים באירוע. לפיכך אין כל בסיס לטענה כי יש לשופטת או לבן זוגה עניין כספי ממשי או עניין אישי בהליך או בתוצאותיו. מדובר בזיקה כוללנית ארגונית במערערת המונה כ-35,000 עובדים ו- 14 בתי חולים, אשר אינה יוצרת, ולו לכאורה, נסיבות להשפעה על בית המשפט. בנוסף טוענת המערערת כי החברות המשותפת בוועדת הלסינקי הינה חברות מקצועית בלבד. המפגשים נערכים אחת לחודש, או חודש וחצי ואין כל זיקה או היכרות מעבר לכך בין בן זוגה של השופטת לבא-כח המערערת. לפיכך טוענת המערערת כי אין אף בצירופן של הטענות כדי ליצור עילת פסלות מכוחן המצטבר. לדעת בא-כח המערערת תחושת אי נוחות מצטברת גרמה לבית המשפט לפסול עצמו, ואולם, אין בתחושה זו כדי להצדיק את פסילתה.

5.

דין הערעור להתקבל. אמנם לא בכל מקרה יתערב בית משפט זה בהחלטת בית משפט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים. ואולם, יש טעם בטענת המערערת, לפיה לא התקיימה במקרה הנוכחי עילה המצדיקה את פסילת השופטת. אכן, מדובר במקרה של פסילה עצמית של השופטת. במצב דברים זה, יש לתת משקל לתחושות השופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 18.12.2008)). עם זאת, המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר על פסילה עצמית ובין אם מדובר על סירוב לפסילה, הינו אובייקטיבי, ואין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת. להתחשבות בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 2852/08 עמרם מצנע נ' ויסולי אביעד, עו"ד (לא פורסם, 19.5.2008).

6.

מן האמור בהחלטת השופטת עולה כי אף היא אינה סבורה שקיימת עילת פסלות לגופה, וכי החלטתה לפסול עצמה מונעת מתחושות סובייקטיביות של המשיבים ולאור הצטברות הנתונים. במקרה דנן לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת בית המשפט לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה, שכן לא התקיימה התשתית העובדתית הנדרשת כדי להעלות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אף אחד מטיעוני המשיבים אינו מבסס עילת פסלות ולכן גם לא הצטברות הטענות יחד: אשר לטיעון הראשון, העובדה שבן זוגה של השופטת עובד אצל המערערת אין בה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים שכן אין כל קשר בין עבודתו בבית חולים אחר של המערערת למקרה דנן בשום צורה שהיא, לרבות חוסר קשר לרופאים המוזכרים בתביעה. אף לא הוכח כי יש לו עניין כלשהו, לרבות כספי, בתוצאות ההליך. לכן, גם לשופטת אין כל עניין אישי בהליך מתוקף עיסוקו של בן זוגה. יוזכר כי בית המשפט עצמו לא מצא בעובדה זו כדי להקים עילת פסלות. אף אני לא מצאתי מקום בשעתו לעכב את המשך הדיון חרף הגשת ערעור על ידי המשיבים נוכח דחית בקשת השופטת לפסול עצמה. אשר לטיעון השני והוא עובדת השתתפותו של בן זוגה של השופטת בוועדה יחד עם בא-כח המערערת, הרי שכשם שהיכרות בית המשפט עצמו עם בא-כח או בעל דין אינה עילה אוטומטית לפסילתו, כך גם, מקל וחומר, קשר עקיף של בית המשפט או משפחתו לצד להליך או לבא-כח המייצג בעל דין בהליך, אינה עילה אוטומטית לפסילתו (השווה: ע"א 1314/99 גלברט נ' גלברט (לא פורסם, 20.4.1999), בו נדחתה, בין היתר, הטענה כי יש בקשר מקצועי בין בעלה של השופטת לבין בא-כח המשיבה כדי להצדיק את פסילתה). במקרה דנן עצם ההיכרות של בן זוגה של השופטת עם בא-כח המערערת מתוקף היותם חברים באותה וועדה מקצועית אינו מבסס במקרה שלפני חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק את פסילתה של השופטת מלישב בדין (ע"א 3700/99 ניצולת הקרטל בע"מ נ' עו"ד אליעזר וולובסקי (לא פורסם, 30.6.1999)), ונדרש היה להביא ראיות שיש בקשר זה, מלבד מפגשים מקצועיים במסגרת הוועדה, משום היכרות אשר יש בה כדי להשפיע על הכרעתו של בית המשפט בתיק דנן וכאלו לא הובאו. משאין בטיעונים, כל אחד בנפרד, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, אף אין בהצטברותם כדי להקימו, ומצטרפת אני לסברת בא-כח המערערת, לפיה מדובר בתחושת אי נוחות של בית המשפט מהנסיבות שנוצרו אשר אין בה כדי להצדיק את פסילתו מלהמשיך ולשבת בדין, וזאת במיוחד כאשר הליך ההוכחות החל זה מכבר.

לאור כל האמור דין הערעור להתקבל. התיק יוחזר לשופטת א' שטמר להמשך הדיון.