פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
9837/16
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המערער:
שלמה קצב
נ ג ד
המשיבים:
1.
שמעון נקש
2. הלה נקש
ערעור על החלטת בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.12.2016 בתיק ה"פ 52851-07-14 שניתנה על
ידי כבוד השופטת
ד"ר
ד' אבניאלי
בקשה מטעם המערער
להוספת החלטות
מיום 28.12.2016
תשובה מטעם המשיבים
מיום 5.1.2017
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיבים: עו"ד
ליאור דגן
פסק-דין
1.ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ד' אבניאלי ), מיום 7.12.2016 בה"פ 52851-07-14 לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
2.המשיבים הגישו המרצת פתיחה נגד המערער במסגרתה עתרו להצהיר כי המערער גזל במרמה את בית מגוריהם וכי הסכם המקרקעין שנחתם ביניהם ביום 24.9.2009, בטל בשל הטעיה ואי קבלת תמורה כספית. בתיק התקיימו חמישה דיונים; שלושת הדיונים האחרונים היו דיוני הוכחות. במהלך הדיון החמישי, מיום 7.12.2016, ביקש בא-כוח המשיבים, עורך-הדין דגן, כי בית המשפט יפסול עצמו. לטענתו, במהלך חקירת המשיב 1 שאל אותו בית המשפט מה רוצה המשיב 1 להשיג במסגרת התובענה, וכשענה: "את הבית, ושההסכם יבוטל", הגיב בית המשפט: "זה לא יקרה". לכן, כך טען, גיבש בית המשפט את דעתו בנוגע לתוצאת ההליך עוד בטרם שמיעת כל הראיות ולכן עליו לפסול עצמו. בא-כוח המערער התנגד לבקשה. אז ביקש בית המשפט את התייחסות שלושת עורכי הדין שנכחו באולם, וכך השיבו:
" עו"ד בית און : לא שמעתי שבית המשפט אמר זה לא יקרה כי יש פה שלושה הסכמים.
עו"ד שלג : אני כן שמעתי שגברתי אמרה זה לא יקרה כי יש פה שלושה הסכמים.
עו"ד אדלר: אני שמעתי שגברתי אמרה - זה לא יקרה" (ההדגשות במקור, מ.נ).
על יסוד האמור נתן בית המשפט החלטה זו:
"צר לי להיווכח כי דברים שנאמרו באולם בית המשפט לאוזני כל הנוכחים, לא צוטטו במלואם על ידי ב"כ המבקשים בעת שהגיש את בקשת הפסילה. אולם לאור העובדה ששלושת עורכי הדין המייצגים את המבקשים לא שמעו את בית המשפט אומר 'זה לא יקרה, כי יש פה שלושה הסכמים', אלא שמעו רק למילים 'זה לא יקרה', אני נענית לבקשה ופוסלת עצמי מלדון בתביעה. התיק יועבר למותב אחר".
מכאן הערעור שלפניי.
3.המערער, שאינו מיוצג בערעור, טוען כי בית המשפט בחר סובייקטיבית לבכר את גרסת עורכי הדין של המשיבים על פני גרסתו האובייקטיבית. המערער בדעה שמדובר בהשתחררות בלתי ראויה של בית המשפט מלדון בהליך באופן הפוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור תוך עיוות הדין, בשלב שבו הסתיים שלב הראיות מטעם המשיבים. המערער מוסיף כי לא היה מקום להסתמך על "עדות" עורכי-דין שיש להם אינטרס מובהק לבקש את פסילת בית המשפט. לטענתו, אף אם בית המשפט אמר את המשפט "זה לא יקרה" בלבד, אין בכך כדי לפסול אותו מלדון בעניינו. לדעת המערער, כל תוצאה אחרת תיתן בידי בעל דין או בא-כוחו כלי לפסילת שופט ולעריכת מניפולציות. לדברי המערער, בית המשפט ניהל את התובענה באובייקטיביות ופסק לא אחת לחובתו. הוא מוסיף כי אין תחליף ליתרון הערכאה הדיונית בהתרשמות מן העדים לשם קביעת מהימנות עדותם. משכך, לטענתו, מקום שאינטרסים ראויים להגנה של הצד שלא ביקש את פסילת השופט נפגעים ממעשה הפסילה, יש להגן עליו, לבטל את החלטה ולהשיב את הטיפול בתיק לידיו.
המערער ביקש לצרף שלושה פסקי דין של בית משפט זה בערעורי פסלות לשם תמיכה בערעורו.
4.ביום 29.12.2016 הוריתי למשיבים להגיש תגובתם לערעור. לדברי המשיבים, החלטת בית המשפט לפסול עצמו ניתנה בטרם הסתיימה חקירת עדי התביעה ועדי ההגנה, לאחר שהבהיר "באופן ברור, מפורש ונחרץ" כי אין בדעתו להיעתר לסעד המבוקש בתובענה. המשיבים מציינים כי במהלך חקירת המשיב 1 העלה בית המשפט הצעה שלפיה יוותרו המשיבים על הסעדים שביקשו בתובענה בתמורה לקבלת זכות מגורים בבית לכל ימי חייהם. משסירבו המשיבים להצעה, המשיכה חקירת המשיב 1. אז שאל בית המשפט את עורך-הדין דגן מה רוצים המשיבים להשיג במסגרת התובענה. עורך-דין דגן השיב: "את הבית גבירתי, הם רוצים שההסכם יבוטל". בתגובה אמרה השופטת: "זה לא יקרה". לדברי המשיבים, הדברים לא תועדו בפרוטוקול באופן מלא, אך בין אם נאמר "זה לא יקרה" ובין אם נאמר "זה לא יקרה כי יש פה שלושה הסכמים", אין חולק שבית המשפט אמר "זה לא יקרה" ביחס לסעדים המבוקשים בתובענה, לרבות ביטול ההסכם, וגם בא-כוח המערער הסכים לכך. לכן, לדעת המשיבים, אין מדובר ב"תחושה סובייקטיבית", או בהעדפת גרסה זו או אחרת, כטענת המערער. לדברי המשיבים, יש לתת משקל מכריע לתחושות השופט המחליט לפסול עצמו. לדעתם, אפילו לא הייתה מתקיימת עילת פסלות מובהקת מבחינה אובייקטיבית, החלטת בית המשפט לפסול עצמו עולה בקנה אחד עם שיקול "מראית פני הצדק". המשיבים בדעה כי פסקי הדין שביקש המערער לצרף אינם רלוונטיים לנסיבות המקרה דנן.
5.כידוע, דיני הפסלות עניינם באמון הציבור במערכת השפיטה ובחיזוקו המתמיד של אמון זה. לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האינטרס הציבורי, על האמון במערכת השפיטה, וכמובן, על האינטרס של בעלי הדין בהליך (ע"א 7175/16 חיזבון נ' עוואד (6.12.2016); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 257 (2006), להלן: מרזל ). משכך, פסילת שופט אינה מעשה של מה בכך (השוו: ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ
(16.8.2016)); הסמכות לדון היא גם החובה לדון (עע"ם 4296/15 אדווית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה-אשדוד
(19.7.2015), להלן: עניין אדווית ).
בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (השוו: ע"א 1515/15
יהודה נ' חוגי (12.3.2015)). מכל מקום, בין אם מדובר בפסלות עצמית ובין אם מדובר בסירוב לפסילה – המבחן לפסילת שופט הוא אובייקטיבי (ע"א 3896/16 קימאמה תוכניות חינוכיות בע"מ נ' רול (14.6.2016); מרזל, עמודים 24-23).
6.יחד עם זאת, במקרה של פסילה עצמית יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט המבקש להמשיך לדון בתביעה, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (השוו: 854/16 עיריית בני ברק נ' שער התלמוד בע"מ
(14.3.2016)). אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מגלה השופט דעתו בצורה חד משמעית כי יתקשה לשבת בדין נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים כשהשופט סבור שאין מקום לפסילתו (השוו: עניין אדווית , פסקה 6). על כן, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת שופט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים (השוו: ע"א 5197/10 שירותי בריאות כללית נ' ריקמן (16.8.2010)).
7.לאחר עיון החלטתי שלא להתערב בהחלטת השופטת ד' אבניאלי לפסול עצמה. אכן, לא הוברר עד תום מהו הנוסח המדויק שנאמר על ידי השופטת. ואולם, בין אם נאמר "זה לא יקרה", ובין אם נאמר "זה לא יקרה, כי יש פה שלושה הסכמים", דומה כי הדברים לפחות עשויים להתפרש כקביעה נחרצת. לפיכך, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט להעביר את התיק למותב אחר, במיוחד בשים לב לכך שהדיון בהליך הועבר לפני השופט נ' שילה
ונקבע לקדם משפט למועד קרוב, ליום 24.1.2017. אשר על כן, דין הערעור להידחות.
הערעור נדחה. בנסיבות העניין וחרף הגשת תגובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג בטבת
התשע"ז (11.1.2017).
ה
נ ש י א ה