ע"א 5241/18 עזבון המנוח מחמוד מוסטפא מסארוה נ. עזבון המנוחה שריפה מחמוד

השופט י' עמית :

1.

מעשה במנוח, יוסף מסארווה ז"ל (להלן: המנוח ) שנשא בחייו שלוש נשים שמהן נולדו לו ארבע בנות (מופידה, אמנה, גזאלה ופרידה) ושני בנים (עלי ומוחמד). המנוח היה הבעלים של חלקה 32 בגוש 7852 בטייבה, בשטח של 5,569 מ"ר (להלן: החלקה ).

המנוח נפטר בשנת 1968, ואשתו שריפה נפטרה בשנת 1995.

המערערים דכאן הם יורשיו של מחמוד, בעלה של פרידה (דהיינו, חתנו של המנוח).

2.

לטענת המערערים, בשנת 1974 הוסכם בעל פה על חלוקת עזבונו של המנוח, כך ששריפה ירשה 2/8 מהחלקה ועלי ירש 1/8 מהחלקה. לטענתם, עלי ושריפה מכרו בשנת 1974 לאביהם מחמוד 3/8 מהחלקה (להלן: עסקת 1974 ), ובנוסף, הם רכשו 1/8 מהחלקה מהבן מוחמד ו-1/8 מהחלקה ירשה אמם פרידה ישירות מהמנוח, ולכן הם זכאים להירשם כבעלים של 5/8 מהחלקה.

ברם, בשנים 2006 ו-2009 ניתן צו ירושה על עזבונו של המנוח ועל עזבונה של שריפה, ולפיו ירשה שריפה 6/12 מעזבונו של המנוח ועלי ירש 1/12 מעזבונו של המנוח וכן ירש את כל עזבונה של שריפה אמו. בהתאם לכך נרשם עלי בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של 7/12 מהחלקה, שאותם מכר ביום 20.5.2013 למשיבים 10-8 (להלן ובהתאמה: עסקת 2013 ו המשיבים ). המשיבים רשמו הערת אזהרה לזכותם ביום 23.5.2013 ודווחו על העסקה לרשויות המס.

3.

הנה כי כן, לפנינו עסקאות סותרות שביצע עלי – עסקת 1974 שבמסגרתה מכר או התיימר למכור יחד עם אמו שריפה 3/8 מהחלקה למחמוד (מורישם של המערערים), מול עסקת 2013 שבמסגרתה מכר עלי 7/12 מהחלקה למשיבים.

בית משפט קמא דן בעסקאות ובתחרות בין העסקאות. נקבע כי עסקת 1974 תקפה ועלי לא היה רשאי לבטל את העסקה (עלי טען כי לא שולמה מלוא התמורה). נקבע כי עסקת 2013 אכן נגועה באי חוקיות בהיבט של דיני המס (הסכום האמיתי של העסקה לא דווח לרשויות המס), אך בית המשפט סבר כי אין באי חוקיות זו כדי לפגום בתוקפה של העסקה.

בית משפט קמא בחן את התחרות בין שתי העסקאות באספקלריה של הלכת גנז (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ , פ"ד נז(2) 385 (2003)). עסקת 1974 לא דווחה לרשויות המס והערת אזהרה בגינה נרשמה רק ביום 10.11.2013, דהיינו כחצי שנה לאחר שנרשמה הערת אזהרה לזכות המשיבים. משכך, קבע בית המשפט קמא כי ידם של המשיבים על העליונה לאחר שמצא כי פעלו בתום לב ובהסתמך על רישומו של עלי כבעלים של 7/12 מהחלקה.

4.

על כך נסב הערעור שלפנינו, שבו תקפו המערערים את פסק הדין בהיבט העובדתי בטענה שהמשיבים לא פעלו בתום לב, ובהיבט המשפטי בטענה שלא היה מקום להעדיף את עסקת 2013 המאוחרת בזמן.

5.

בדיון בערעור שנערך בפני ההרכב ביום 9.6.2020 נטען כי המערערים מחזיקים בשטח של כ-2.5 דונם באופן ששולל את תום ליבם של המשיבים. משכך, הורינו על מינוי מודד שיכין מפה מיצבית ממנה ניתן יהיה ללמוד על המצב בשטח. כעת, משהונחה בפנינו המפה המיצבית וניתן להתרשם מהיקף השטח עליו בנויים בתי המערערים, אנו סבורים כי אין במצב בשטח כדי לפגום בתום ליבם של המשיבים, באשר השטח הנותר והפנוי בחלקה אכן עולה כדי 7/12 מהחלקה, או קרוב לכך.

לא מצאנו אפוא להתערב במסקנה העובדתית של בית משפט קמא לגבי תום ליבם של המשיבים.

6.

אשר להחלת הלכת גנז , לא נעלם מעינינו כי המערערים טרם נולדו כאשר ביצע אביהם את עסקת 1974 ולא נעלם מעינינו כי משך שנים רבות לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה בהעדר צווי ירושה למנוח ולשריפה. אולם אין בכך כדי להצדיק את מחדלם המתמשך של המערערים (ואביהם המנוח) לרשום הערת אזהרה לזכותם במהלך 39 השנים שחלפו מאז שנת 1974 ועד שנעשתה עסקת 2013. מה עוד, שכבני המשפחה, יכולים היו המערערים (ואביהם המנוח) לפעול להוצאת צווי ירושה למנוח ולשריפה, צווים שהוצאו כאמור במהלך השנים 2006 ו-2009.

באי רישום הערת אזהרה לזכותם, גרמו המערערים לתקלה שהביאה לתחרות בין הזכויות, ואין לי אלא להפנות לפסק דיני בע"א 7113/11 עזבון המנוח עפיף מוחמד ביאד ז"ל נ' עזבון המנוח חוסני אחמד לחאם ז"ל

(27.2.2014).

7.

סוף דבר, שאנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

8.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המודד וכן בשכר טרחת באי כוח המשיבים 10-8 בסך 10,000 ₪.