פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 5241/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערערים:
1. עזבון המנוח מחמוד מוסטפא מסארוה
2. עזבון המנוחה פרידה יוסף מסארוה
3. עלי מחמוד מסארוה
4. עומר מחמוד מסארוה
5. באז מחמוד מסארוה
6. אשרף מחמוד מסארוה
7. אקרם מחמוד מסארוה
8. חדיגה מחמוד מסארוה
9. סבאח מחמוד מסארוה
10. נרימאן מחמוד מסארוה
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוחה שריפה מחמוד עבדאלללה מסארווה
2. עזבון המנוח יוסף מוחמד רמדאן
מסארוה
3. עזבון המנוח עלי יוסף מסארוה
מטייבה
4. מופידה נאשף מסארוה
5. עיזבון המנוחה אמנה יוסף מסארוה
ע"י בנה עבד אלחכים
6. עיזבון המנוח מוחמד יוסף מבארוה
7. עיזבון המנוח חוסיין מוחמד יוסף
מסארוה
8. מחמוד חוסין מסארוה
9. חנאן פתחי מסארוה
10. עלי שאכר חג' יחיא
11. עיזבון המנוחה ג'זאלה יוסף מסארוה
12. אחמד מסארוה
13. מחמוד מסארוה
14. איאד מסארוה
15. יחיא מסארוה
16. עבד אלגאבר מסארוה
17. נדיה מסארוה
18. נהאיה מסארוה
19. סוהיר מסארוה
20. מרוות מסאורה
21. פאדיה מסארוה
22. נהלה מסארווה
23. נאאלה מסאורה
24. עמאר מסארוה
25. מלק מסארוה
26. חאלד מסארוה
27. מוחמד מסארוה
28. יוסף מסארוה
29. יוסף מסארוה
30. אמנה מסארוה
31. סוהאד שאהין
32. כפאיה אבו שחידם
33. טארק מסארוה
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט
ב' ארנון
)
בת"א 38206-04-14 מיום 5.6.2018.
בשם המערערים:
עו"ד סאלח אבו-חוסיין
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ב' ארנון ) בת"א 38206-04-14 מיום 5.6.2018, אשר דן במאוחד בשלוש תביעות שעניינן מקרקעין בשטח של 5,569 מ"ר, הידועים כחלקה 32 בגוש 7852 (להלן: המקרקעין ). בתביעה הראשונה, אותה הגישו המערערים, התבקשה הצהרה על זכויות מכוח הסכם מכר משנת 1974 (להלן: הסכם 1974 ) והוראה על שינוי הרישום של בעלי הזכויות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין; בתביעה השנייה, אותה הגיש המשיב 3, התבקשה הצהרה על בטלות הסכם 1974;
בתביעה השלישית, אותה הגישו המשיבים 10-8 (להלן: המשיבים ), התבקש בית המשפט להורות על מחיקת הערת אזהרה שנרשמה ביום 10.11.2013 מכוח הסכם 1974 לטובת המערערים, וזאת נוכח חוסר תום ליבם, ולרשום תחתיה הערת אזהרה לטובת המשיבים, שפעלו בתום לב ובתמורה, והכל כמצוות סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, וההלכה שנקבע באשר לאופן יישומו בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ , פ"ד נז(2) 385 (2003). שתי התובענות הראשונות נדחו ואילו השלישית התקבלה, תוך שהמערערים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת באי כוח המשיבים בסך 30,000 ₪.
2.
ביום 12.3.2020, כמעט שנתיים לאחר מתן פסק הדין והגשת הערעור לבית משפט זה, הוגשה בקשה זו לעיכוב ביצוע, בגדרה נטען כי "על אף שפסק הדין של ביהמ"ש קמא עומד על כרעי תרנגולות, מצאו המשיבים 10-8 להגישו ללשכת ההצל"פ... למימוש וגביית ההוצאות ושכ"ט עו"ד" (פסקה 9 לבקשה), ובהמשך לכך נטען כי "שום נזק לא יגרם למשיבים 10-8 באם יעתר כב' ביהמ"ש לבקשה ויעכב את ביצוע הוראותיו" (פסקה 11 לבקשה). על כן התבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מיום 5.6.2018 ולהורות על ביטול העיקולים שהוטלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל.
3.
לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". אמות המידה להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, שהוא החריג לכלל האמור, הן שתיים עיקריות: סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות. לצד אמות מידה אלה מוסמך בית המשפט לשקול גם שיהוי שנפל בהגשת הבקשה, אם אכן נפל כזה, שכן לעיתים בהגשת בקשה בשיהוי יש משום גילוי דעת של המבקש כי הסעד המבוקש איננו דחוף (ראו והשוו: ע"א 7345/19 רכניץ נ'
ITOR 116 SF LLC , פסקה 4 (21.1.2020)).
4.
במקרה דנן המערערים לא הוכיחו את קיומן של אף אחת משתי אמות המידה הנדרשות במסגרת בקשתם, ולא הציגו טעם מבורר באשר לשיהוי הכבד שנפל בהגשתה. בנסיבות אלו קשה להלום את השיהוי הכבד שנפל בהגשת הבקשה, שהוגשה לאחר כמעט שנתיים מיום מתן פסק הדין והגשת הערעור, וככל הנראה רק משום שהמשיבים פעלו לשם גביית פירות זכייתם דרך ההוצאה לפועל.
5.
אשר על כן הבקשה נדחית. המערערים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.
ניתנה
היום, כ"ז באדר התש"ף (23.3.2020).
ש ו פ ט