ע"א 5279/99 הרב מרדכי אליפנט נ. הרמן (צבי) נידרמן

לאחר שהסתיימו הליכי הגשת הסיכומים בתיק זה, הגיש המשיב 2 בערעור בקשה למחיקת הערעור על הסף, בטענה שמדובר בהחלטות לפי חוק הבוררות התשכ"ח1968- (להלן: החוק; חוק הבוררות), שהערעור עליהן טעון רשות. המערערים טוענים כי אין מדובר בהליך לפי חוק הבוררות, כי אם בבקשה להמשיך ולקיים את הדיון בבית המשפט המחוזי, אשר אחת מעילותיה היא הטענה שהמערערים לא הסכימו לפנות לבוררות.

הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי אינה מונחת לפני. אולם מהחלטת בית המשפט ניתן להבין כי מדובר בבקשה "לא לאשר או לבטל" הסכם פשרה שנחתם במהלך בוררות, לבטל את ההחלטה בדבר העברת התיק האזרחי לבוררות, ולמתן סעדים נוספים הדרושים להמשך ההתדיינות בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי הרקע לבקשה מקורו בסכסוך בין המערערים לבין עצמם, וכי סמכויות בית המשפט להתערב בהליך בוררות קיים מוגבלות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסכסוך משנה שלא בין הצדדים לבוררות, אלא בין אחד הצדדים לבין עצמו. לפיכך החליט למחוק על הסף את הבקשה שהיתה בפניו, כך שהליך הבוררות נותר עומד בתוקפו.

כאמור, המערערים טוענים כי מדובר בבקשה להמשיך ולדון בתביעה בבית המשפט המחוזי. זוהי הגדרה נכונה, אך בלתי ממצה. שכן מאחורי הבקשה להמשיך ולקיים את הדיון בבית המשפט עומדת בקשה להפסיק או לבטל את הליך הבוררות. ללא הפסקת הליכי הבוררות לא קמה עילה להמשך הדיון בבית המשפט. הסעדים שביקשו המערערים - ביטול או אישור הסכם שנחתם במהלך הבוררות, העברת הבורר מתפקידו - אלו סעדים שבית המשפט מוסמך לתיתם מכח חוק הבוררות, ולפיכך הערעור עליהם הוא בהתאם לסעיף 38 לחוק, דהיינו ערעור ברשות. מכאן שהיה על המערערים להגיש בקשת רשות לערער עליהם.

נוכח מסקנה זו נראה כי דין הערעור להימחק.

בנסיבות העניין לא ניתן לעשות שימוש בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, כבקשת המערערים, שכן תקנה זו מאפשרת תיקון בתוך מסגרת של ערעור שניתן היה להגישו, אך אין היא מקנה סמכות להכשיר ערעור פגום מיסודו.

גם בקשתם החלופית של המערערים, לראות את הערעור כבקשת רשות לערער, אינה אפשרית בהעדר הסדר מתאים בתקנות (ראו בהנגדה תקנה 410א' לתקנות הנ"ל, וכן רע"א 6527/98, פרי הארץ למסחר ולפיתוח ואח' נגד רובינשטין ואח', תקדין עליון 99(1) 1151).

התוצאה היא, איפוא, כי הבקשה למחיקת הערעור על הסף מתקבלת. הערעור נמחק. בהתחשב בשיהוי הרב בהגשת הבקשה, לאחר הגשת הסיכומים בערעור, אינני פוסקת הוצאות בבקשה זו.

השיהוי הרב יובא בחשבון גם לעניין הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, אם תוגש בקשה כזו על ידי המערערים. אין בהערה זו משום הבעת דעה באשר ליתר השיקולים ולהחלטה הסופית בעניין הארכת המועד.