ע"א 5367-23 ע"א 5367-23

בתיק ע"א 5367/23

בבית המשפט העליון

ע"א 5367/23

לפני:

כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי

המערער:

ד"ר מוחמד יוסף כנאנה

נ ג ד

המשיבים:

1.הטכניון - מכון טכנוולוגי לישראל

2.הפקולטה לרפואה בחיפה מטעם הטכניון

בקשת המשיב במסגרת תשובתו מיום 27.8.2023 להורות על סילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו; תשובת המערער מיום 23.10.2023

פסק-דין

1.המערער הגיש ביום 13.7.2023 ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' שרעבי) בת"א 54800-01-21 מיום 30.4.2023 (להלן: פסק הדין). בערעור נטען כי המועד האחרון להגשתו הוא ביום 30.7.2023, וזאת משום שפסק הדין הובא לידיעת המערער רק ביום 30.5.2023. לצד ערעורו הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה.

2.בתשובה לבקשה האמורה, טען המשיב כי הערעור הוגש באיחור ומשכך יש לסלקו על הסף. בתוך כך, נטען כי במערכת "נט המשפט" מתועדת צפייה של בא-כוח המערער בפסק הדין ביום שבו ניתן, היינו ביום 30.4.2023, ומשכך המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 29.6.2023. עוד נטען כי ביום 3.7.2023 הגיש המערער בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין, וכי בהחלטה מאותו יום ציין בית המשפט המחוזי כי "מועד הגשת הערעור לכאורה חלף" וכי "המבקש [המערער] רשאי לפנות עם בקשתו לערכאת הערעור, במסגרת ערעור, או בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ככל שיוגשו, והכל בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי".

3.בהחלטה מיום 30.8.2023 קבעתי כי המערער רשאי להשיב לבקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו עד ליום 26.9.2023. המערער בחר שלא להשיב לבקשה, ובהחלטה מיום 17.10.2023 ציינתי כי ככל שלא תוגש תשובת המערער לבקשת הסילוק עד ליום 26.10.2023, עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן החלטה נוספת.

4.בהמשך לכך, ביום 23.10.2023 הגיש המערער תשובה לבקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף. ואולם, תשובתו, המחזיקה 7 עמודים, מתייחסת ברובה המכריע לטענות המערער כלפי פסק הדין גופו, וטענתו היחידה בעניין הגשת הערעור באיחור היא כי "למערער נודע באיחור ניכר שפסק הדין פורסם במערכת נט-המשפט ועותק קשיח של פסק הדין (בנייר) הגיע אליו יותר מחודש לאחר התבשלותו הסופית ופרסומו".

דיון והכרעה

5.לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו, כמפורט להלן.

6.כידוע, בדין הישראלי, הכלל הוא כי מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער. אחת מדרכי ההמצאה על-פי הדין היא באמצעות מנגנון של "הודעה באתר", במסגרתו נשלחת הודעה בדבר מתן פסק הדין, בצירוף קישור לפסק הדין עצמו, לתיבת הדואר של עורך הדין המייצג את בעל הדין (ראו: תקנה 161(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות); בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פיסקאות 9-8 (19.12.2018); בע"ם 5381/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (28.11.2019); ע"א 3098/22 סרוגו נ' דותן (22.6.2022); בע"מ 7708/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (15.1.2023)). לצד האמור, נקבע כי באפשרותו של בעל דין להוכיח כי לא נשלחה לו הודעה במנגנון "הודעה באתר" באמצעות הגשת תצהיר (ראו: תקנה 161(1)(ה) לתקנות; רע"א 1153/20 פלונית נ' מכבי שירותי בריאות, פסקה 4 (30.4.2020) (להלן: עניין מכבי)). בהקשר זה הודגש כי אין די בהגשת תצהיר כאמור כדי להביא לקביעה אוטומטית שלפיה ההחלטה השיפוטית לא הומצאה, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: עניין מכבי, פסקה 8; בש"א 6155/19 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (16.6.2020)).

7.במקרה הנדון, עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המערער ביום 30.4.2023 בשעה 13:15 באמצעות "הודעה באתר", וכי בא-כוח המערער אף צפה בפסק הדין ביום 30.4.2023 בשעה 14:03. המערער לא טען, וממילא אף לא ניסה להוכיח, כי לא נשלחה לבא-כוחו הודעה במנגנון "הודעה באתר", או כי בא-כוחו לא צפה בפסק הדין ביום 30.4.2023. כל שנטען בעלמא הוא כי למערער עצמו נודע על פסק הדין במועד מאוחר יותר. ואולם, משעה שפסק הדין הומצא לבא-כוח המערער בהתאם לפרטי ההתקשרות המופיעים בכתבי הטענות שהוגשו על-ידו, הרי שהמערער מוחזק כמי שידע את תוכן פסק הדין במועד ההמצאה (ראו: תקנה 158(ב) לתקנות). על רקע האמור, המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 29.6.2023, והגשתו ביום 13.7.2023 נעשתה באיחור משמעותי.

8.אשר על כן, הערעור מסולק בזאת על הסף בשל איחור בהגשתו.

המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ש"ח.